כשהרוח מלטפת את פני
אורות העיר צפים בים שחור שלא נגמר
כשהזיעה נוטפת במורד כתפיי
הכוכבים בורחים מאור ירח מנוכר

עולם שלם פתאום נפתח
בוקע מן התום
פורח מנבכי הלב
מציף אותי בחום

ופתע רגליי נותרות מרחפות
בחוסר משקל בין דמעות מלוחות
מרים את הראש לתוך עננים
עוצם את עיניי ונוסק למרומים

כשהרקיע נח בשקט בין ידיי
שדים קטנים שרים לי שיר על פרח ועל דבש
כשהשמש מסנוורת את עיניי
המלאכים פורשים מרבד עלי ורדים וקש

עולם האור פתאום נסגר
חוזר אל תוך התום
הולך לישון בתוך הלב
משאיר רק את החום