|
כשהרוח מלטפת את פני
אורות העיר צפים בים שחור שלא נגמר
כשהזיעה נוטפת במורד כתפיי
הכוכבים בורחים מאור ירח מנוכר
עולם שלם פתאום נפתח
בוקע מן התום
פורח מנבכי הלב
מציף אותי בחום
ופתע רגליי נותרות מרחפות
בחוסר משקל בין דמעות מלוחות
מרים את הראש לתוך עננים
עוצם את עיניי ונוסק למרומים
כשהרקיע נח בשקט בין ידיי
שדים קטנים שרים לי שיר על פרח ועל דבש
כשהשמש מסנוורת את עיניי
המלאכים פורשים מרבד עלי ורדים וקש
עולם האור פתאום נסגר
חוזר אל תוך התום
הולך לישון בתוך הלב
משאיר רק את החום |
|
|
אכלתי המבורגר.
אכלתי במבה.
אכלתי טופי.
לעסתי מסטיק.
שתיתי קולה.
אכלתי שוקולד.
אכלתי מרק.
אכלתי פנקייק.
אכלתי ביצה.
אכלתי צ'יפס.
אכלתי עוגיות.
אכלתי יוגורט.
אכלתי
קורנפלקס.
אכלתי כבד
אווז.
אכלתי סטייק.
אכלתי גלידה
ושני ארטיקים.
אז איך זה שהמסה
שלי היא עדיין
רק 39 קילו?
נו, אז מה
שהקאתי את הכל.
[אחת מפתחת
בולימיה] |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.