אני מסטולה. אני פשוט  מסטולה. זה מגעיל. אני שונאת את זה. זה
ליקר כחול ומגעיל בצורת גיטרה. בעע.
"כשר למהדרין". היי מגניב. זה כשר... יופי! יש! עוד... ועוד.
צמרמורת  מדהימה עוטפת אותי וחם לי. כל כך חם.
חצי בקבוק כבר עשה את שלו בתוך בטני. אבל זה בקבוק קטן. בקבוק
קטן בצורת קיטרה. סליחה. גיטרה. והריח... יאק!
לפחות הבקבוק יפה.
תמיד תסתכלי על חצי הכוס המלאה... אה! בקבוק...
'הדרו'ש', תמיד תסתכלי על חצי הבקבוק המלא... ואל תשכחי לקרוא
לעצמך בשמות חיבה.
עוד לגימה. זה כל כך מגעיל. אאאאא. זה כל כך מגעיל.
עוד צמרמורת. ווא שערות סומרות... מעניין איך אני ניראית...
המראה. ככה אני? ככה אני באמת?
הליקר המגעיל הזה הצליח לצבוע את לשוני בצבע כחול. אם היה ליקר
לבן (יש?) אולי לשוני עכשיו כבר היתה דגל. דגל ישראל, לא סתם.
ושפתי, גם הן כחולות. ניראה כאילו הייתי יחד עם ג'ק בטיטאניק.
אני אשרוד?

כעת גרוני כל כך כמה להתפרץ ולהוציא את כל מה שמעיק. הוא מגייס
את אפי ושניהם יחד מקימים נגדי מרד. מרד עם כאב. מלא עייפות.
מרד שדורש טישו. מרד.
אני רוצה מאוורר, חם לי.

מרד עם דמעות.

אני בקושי עומדת. מנסה לקום, אבל חוטפת סחרחורת. אז מתיישבת
בחזרה.

הבכי. הוא לא מפסיק. אז אני הולכת לכיור.
להרטיב קצת את הפנים... אולי גם... את השיער קצת... לשפשף את
פניי. את העיניים...
כולי רטובה. משיערי נוזלים מים על גבי. והחולצה... עכשיו גם
המכנס. שכחתי שאם אני שמה משהו רטוב על משהו יבש, הרטוב הוא
הדומיננטי. עכשיו את זוכרת... עכשיו את זוכרת.
קר.
קר לי.
אני רועדת. אני טומנת את ראשי בידיי. אם אייל אמר שאמרו לו
שהגשם ישטוף את הדמעות, אני מניחה שגם מים אמורים לעזור בזה
קצת. לא? אבל הגשם כבר הפסיק, והדמעות אכן ממשיכות.
אני פתי. בדיוק כמוך, אייל.