גדלה לי בתוך הבטן,
לאט לאט ובעדינות
מנסה לשלוח מסרים מצפוניים,
מתווכחת עם השטן שיושב לי על הכתף השניה.
דקירות קטנות, של הציפורניים ברגליים
מזכירות לי
שיש שם משהו בתוכי
אולי גדול - יותר ממה שיכולתי לנחש.
הלב מתחיל לרעוד
שולח את אותותיו לרגליים כושלות
עצמותי נשברות
בחוסר כוח בקסמיו של הרוע נשבות;
מחפשת אישור להמשיך להכות
משתלטת על היופי
רוצה לשתות הכל.
זורקת אותי לתהום של כאב;
אני סובלת ולה לא אכפת
היא רוצה לראות אותי נכנעת אבל אני לא נותנת
עוד מכה, עוד פעם
עד שהיא רואה שלא יעזור ואני לא אשבר
וברגע של טירוף חושים את רוחי נוטלת |
