אורי חרובי / כפרות |
איש לא ביקש מחילתי,
איש לא כרע על ברך
ללחך עפר שלרגליי,
איש לא שטח תחינה מלפניי
לפרוק מנשמתו
את כובד חטאיו.
מלאו בתי הכנסיות המון אדם,
נושאים שקי חטאם אל המזבח,
תפילתם נושאים לאל חנון.
נקעה נפשי, מלאה עד גדות
מעוונות שלא סלחתי.
על גבי כחטוטרת הם,
צלקת בגופי, כפצע מדמם
לעד בתוך לבי.
יום הכיפורים תשנ"ח, 1997
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|