צלצול טלפון, תזוזה מהירה של משהו לידך והריכוז נפסק. אתה
מתעורר, מתחיל לחזור לעצמך וכך גם החושים והשאלות, אתה עולה אל
פני המים. נשימה גדולה ועמוקה, האוויר הצח משכר אותך. עוד רגע
ואתה קולט, נזכר איפה אתה, לאן הגעת- לאף.
קטן, פשוט, ארוך- מהגבות למטה ועד כסנטימטר וקצת מעל האף. לא
צר ולא רחב. מתאים לחלוטין לתווי הפנים הפשוטים, היפים
והמלאכיים (או שמא שטניים...?).
פה, שפתיים מלאות, ורודות, חושניות עד כאב, נפתחות לאט לאט
לאט... וחושפות שיניים צחורות וישרות.
כ-17 שרירים נעים והנה הגענו לחיוך. חיוך ששווה אלף נשיקות
ויותר, חיוך שגורם לך להרגיש טיפש לנוכח היופי הזה. סנטר בצורת
משולש שקדקודו מעוגל מוביל לצוואר זקוף וגאה שניצב על כתפיים
ישרות, שנשארות תמיד יציבות להפליא.
גב, חזק ויציב, הנושא מלפנים חזה צעיר ומפתה, מקרין חום.
אל תאבד את החושים עכשיו, יש עוד דרך ארוכה לפנינו.
אם תרד בקו ישר תגיע לבטן. אי אפשר לטעות. שטוחה, חזקה, מאומנת
היטב אך עם זאת רכה ונעימה. תתכונן, אנחנו עומדים לגלוש למטה,
אל הרגליים, אך לא לפני שנחזור אחורה, אל הישבן. קטן אבל לא
בלתי נראה, מקומר בקימורים נשיים, עדינים וצעירים.
טוב, הגענו אל הרגליים. ישרות וא-רו-כות., דקות, חלקות,
מדהימות. עורה חלק ורך, גורם לאצבעותיך להתבלבל ולחשוב שהן
נוצרו אך ורק כדי לגעת בעור הזה. כל ישותה וקיומה אומרות שלווה
ושקט פנימי. יש לה ריח מהמם, לא גס מדי, עדין כזה, שקולטים
בהדרגה אבל בביטחון, כזה שלעולם לא שוכחים. לעולם.
