כל לילה מקלל את מורשת יומו,
כל לילה מבקש כי יבואו לנחמו.
והם באים, והם באים:
עוטי חסד, עוטי רחמים.
ליל תמול, ליל שלשום,
ליל סיוט וליל חלום.
גם בהם נספג, גם בהם נוגב,
כל שהיום עורפו לו הפנה:
אימה על הכביש בציווחת תאונה,
קיא ואסון ואיבחת סכנה,
גזר הסרטן - "רק עוד שנה.."
ושקר שעד ברעהו ענה.
תקל ופרסין, מנה אחר מנה,
כל שהיום עורפו לו היפנה.
יום אתמול, יום שלשום, מחר ומחרתיים,
בלילם נוגב הכל,
על לילם הושת העול,
וכבד מאד, כבד משאתו במוט בשניים.

לילה שלי צעיר, לילה שלי חם,
בעורקיך כבר רץ הדם,
עת היום דקות קצו גורר לאה,
ואל הים באודם שקיעה דואה.

ושם בין הגלים, בטרם נישמתו ישיב,
באור דימדומים אחרון יקשיב :
הנשמעים פעמיך, לילה טוב ומיטיב ?

כי טובים דודיך, לילי היפה, טובים דודיך מיין,
כי נפלאתה אהבתך לי, מאהבת הבל לקין.
אך הבל הבלים הכל, לוני נא רעי אל האין.

לי הדממה,
תן ואגווע,
ולך הדמעות,
ןמחר -
חדש אזרח על הגבעות.