בתוך בתי-שקרים לבנים גרות משפחות, כל אחת בדירת-השקר-הלבן
שלה, בחדרי-שקרים-לבנים.
השקרים הגדולים מוצאים את דרכם החוצה, והנך יכול לשמוע אותם
ברחוב בשעות היום כהמולה ומלמול גדולים של צעקה והתנצלות.
בשעות הלילה הם רובצים בין הבתים כאפלה שחורה. נאמנים ככלבים
מאולפים. כאשר אתה רואה אדם מצית לעצמו סיגריה, נדמה לך כי לכל
אדם קופסת-הגפרורים שלו, ולרגע אחד מאיר הוא לעצמו חלום אמת
ישן שפעם היה בוער בליבו, ועכשיו הוא עזוב בפינה זנוחה, ודומה
שאין אדם יכול להתפנות לו.
רק כאשר מפציעה שמש בבהירותה החמימה, אתה יכול להשתרע על דשא
הגן בעיר ולתת לקרניה לספר לך שהכול כשורה, ובעצם תמיד יהיה.
רק אז שומע אתה את מלמול הרחובות כצחוק-ילדים ופיוס. ויודע
אתה, שככל שתהיה צורת קירות הבתים משונה וזרה, הרי פועמים בהם
לבבות בני אדם אוהבים. |
