נון סיגל / מי-עדן |
טיפות של דמעות וזיעה
זולגות ממני, כסותי מתפוררת מעלי.
ובמגע של שפתייך הרכות
כל כולי מתרוקן אל תוכך.
קחי את רוחי, נשמי אותה,
את נשמתי.
הרווי בי את צימאונך,
רוקני אותי מתוכן.
שאבי אותי אלייך, במגע שפתייך
הרכות, המפתות, המתוקות כדם.
הניחי לקצות אצבעותיי
לשרטט את פנייך,
לגעת - לא לגעת בשפתייך,
ללטוף, לנשור על צווארך,
על כתפייך, על חזך.
הניחי לי לזרום עלייך,
להתאדות מחום גופך
ומלהט תשוקתי.
להתאחד עם האוויר החובק אותך,
שוב, לוטף, כרוח, את פנייך.
נוגע - לא נוגע, נמצא ולא נמצא.
[1997]
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|