יש פה רוח וקר!
אחרי לפחות שלושה חודשים של אובך וחם ולח ומגעיל, יש לי רוח
וקר!
אני אצה רצה למרפסת, זוחלת מתחת לתריס, מרימה את הדבר הזה
שעושה צל (צלון?). כבר ערב, לא צריך. הרוח והקר מבלגנים לי את
השיער. אפשר, הוא כבר לא ארוך מדי. כיף לבלגן אותו. הזרועות
שלי סופגות את הרוח. וקריר. וכיף. וגופיה זה דבר מבורך ברגעים
כאלה, של רוח וקר. גם מכנסיים משובצים שקונים בשווקים באיטליה
וכבר קרועים בחצי מהירך וקצת מתחת לברך. לא רוצה לתפור! לא
יודעת לתפור, בעצם. אני אוהבת את המכנסיים האלה. הם מבליטים כל
תזוזה של התחת שלי כשאני הולכת. או קופצת. וזה מה שאני עושה
עכשיו, עם חיוך טפשי על הפנים ורוח וקר ואמא שמזיזה עציצים
מאחורי וחורף וגשם שמתקרבים בצעדי ענק. התגעגעתי, נורא.
קופצת עוד קצת, רוח מקררת. שמח לי.