כל מה שרציתי מעצמי באותו היום היה ג'ינס חדש. מה שיש בארון
כבר לא עושה לי את זה, והיה לי קצת כסף מהעבודה החדשה, אז למה
לא לקנות איזה ג'ינס יפה, ולדפוק הופעה למסיבה הקרובה?
הרמתי טלפון לידידה שלי והודעתי לה שאנחנו נפגשים בקניון בחמש.
אני תמיד עושה איתה את הקניות שלי. גם כי הזמן איתה עובר בסבבה
וגם כי אין מה לעשות, לבנות יש חוש יותר טוב מלבנים בכל מה
שקשור לאופנה.
לפני היציאה בדקתי שהכל עליי. פלאפון, סיגריות, מפתחות, ארנק,
הרבה כסף. להתלבש יפה זה לא זול.
כרגיל איחרתי בעשר דקות. מצאתי אותה יושבת על המדרגות ליד
הכניסה בחולצה גזורה וג'ינס קרוע. הניגוד של הראסטות שלה לעומת
הקרחת המבהיקה שלי היה צעקני למדי. אהבתי את זה.
נכנסו שנייה לחנות דיסקים לראות אם יש משהו חדש שיכול לעניין
את האוזן שלנו. חוץ מסינגל חדש של בריטני לא מצאנו שום דבר
מעניין. גם את בריטני העדפנו להשאיר בחנות מסיבה מסויימת. את
הפוסטר שלה הייתי לוקח הבייתה בכייף, אבל להכניס דיסק שלה
למערכת? מוגזם.
עלינו לקומה השלישית לחנות של הג'ינסים.
היא אפפעם לא מבינה למה אני אוהב בגדים "יפים". אני פשוט אוהב
להראות במסיבות כמו שצריך, ולא כאילו קמתי מהשינה. ביום יום
אני הולך עם מה שיש בארון, אבל למסיבות אני נהנה להשקיע. זה
כייף להתלבש יפה.
לאחר דיונים מעמיקים על מהות הלבוש ועל המחירים הגבוהים להחריד
של ג'ינס בימינו נסגרנו על משהו, שילמתי, ויצאנו מהחנות. מהרגע
הזה הכל זכור לי במעופל.
אני זוכר שאנשים צעקו, אני זוכר שהתכופפתי, אני זוכר קולות
נפץ, אש גדולה, והמון עשן. אני זוכר שהרגשתי שהרצפה נופלת לי
מתחת לרגליים, ושהתקרה נופלת לי על הראש.
אחרי זה אני זוכר שהתעוררתי בבית חולים עם יד שבורה ופנים
שרוטות. שמעתי קולות לוחשים, וממה שהצלחתי להבין ניצלתי בנס.
גוש הבטון ששבר לי את היד הציל אותי משאר הבלגן. הרבה אנשים
אחרים שהיו במקום לא ניצלו, למרות שאת זה הבנתי מאוחר יותר,
כשהתאוששתי
ושמעתי חדשות.
כל מה שרציתי מעצמי באותו היום היה ג'ינס חדש. נשארתי עם
טראומה לכל החיים. רק במדינה שלנו זה יכול לקרות.