לעיתים אני חושב מה היה קורה לולא ירדתי מהאוטובוס בעיקול שעל
יד המעיין ופניתי לכיוון הקיבוץ המסתתר מעבר לסיבוב.   עתה
עובדות מכונות בכביש ומעלות אבק רב. עוד מעט תהיה כאן דרך דו
מסלולית רחבה, וכשישקע האבק  איש לא ייכנס ליישוב הקטן שנקרא
פעם קיבוץ.
בחורף זרם כאן פעם נחל ובמורדו מפל מרהיב. עתה נותרו רק חלוקי
האבן העגולים שבערוץ, זכר למים  רבים שעברו כאן.
על גבעה מעל הנחל פזורות אבנים מסותתות, אבני הכפר שחרב. על
קבר השייח מצבה מנותצת ובתחתיתה מבצבצות עצמות לבנות ארוכות.
בשעת בוקר מוקדמת האוויר נקי וצלול והדשאים מוריקים. קולות
ילדים כבר לא נשמעים כאן. בקומת המבוא לחדר האוכל פחים הפוכים
וניירות מתגלגלים. הכלבים שיחקו כאן בלילה. בשעת צהרים הזקנים
יושבים לשולחן ושמחים על זמנים שהיו.
במורד הישוב בתי הוותיקים צופים על הכנרת. בדרך היורדת משם, גן
פורח וחורשת עצים מצלים. ערוגות פרחים מטופחות בין המצבות
ושקט. בית החיים.