הסיפור הזה הוא על ילדה אחת, שפעם הייתה ילדה שמחה ומאושרת,
וידעה לעשות לכולם שמח.
היא תמיד שמחה את כולם, וכולם אהבו אותה.
אבל עבר רע היה לה, ועתיד לא היה לה עדיין.
היא חיה בתוך בועה של אושר-בועה שאף אחד לא הצליח לפוצץ.
היא הייתה יפה, והיו לה חברים תמיד.
אבל יום אחד משהו השתנה.
יום אחד הבועה התפוצצה.
יום אחד היא נהייתה כעורה והרגישה לא רצוייה.
היום הזה שינה לה את כל החיים.
הרי היא תמיד הייתה מאושרת-ופתאום היא נהייתה פחות יפה,
והתרחקה מהחברים ואפילו הציונים ירדו.
ההורים לא שמו לב, ולאט לאט הילדה המאושרת נהייתה הילדה
העצובה.
אף אחד לא יכל היה לעזור לה, והיא גם לא רצתה עזרה.
היא סך הכל רצתה קצת תשומת לב...
הבועה שהתנפצה, החברים שאבדו, היופי שנעלם לה פתאום, הציונים
האבודים ותשומת הלב שאף פעם לא קיבלה-שינו לה את מהלך החיים.
יום אחד היא החליטה לשים קץ לסבל הנמשך, לקחה קצת כדורים לבנים
בלעה ומתה.

כאן מסתיים הסיפור, כי אין לו המשך.
הילדה כבר התאבדה, הצלקת לטבעת האנשים סביבה נשארת לנצח-והם
תמיד מרגישים מועקה על זה שלא ניסו להבין, ואף פעם לא הקשיבו
לה כשהייתה צריכה, ורק ביקשו וביקשו ולקחו ולקחו ונגסו בבועה
שלה עם הסיפורים שלהם.

סוף