אני עמדתי ליד נהר האמזונס והסתכלתי על הנחשים עוברים.
באותו זמן חשבתי- למה הדיקטטור מחושב כל כך?
ובכן התשובה ברורה לי כעת!
הדיקטטור כה מחושב מפני שהוא חלם חלום.
החלום הזה אמר לו: תשמע, יש איזו דרך מצויינת וטובה לחיות את
החיים אז הוא רצה לחיות את החיים על פי החלום הזה.
ואני עומד לי ליד נהר האמזונס, ומהרהר על הנחשים שעוברים, חלקם
גדולים ממני, וחלקם קטנים ממני.
כמובן שמטבעי חיבבתי את הגדולים ממני יותר... כזה אני.
אז התיישבתי וחשבתי, חשבתי עד עלות השחר.
עם שחר ראיתי אותו, עומד, מהרהר מולי, בדיוק כמוני.
רצה לחיות חיים מושלמים, חיים של חלומות. אז הוא נסע לנהר
האמזונס.
כן, הוא מחושב אך זה לא אומר שהוא בלתי פגיע...
אז ירקתי עליו את אחד מכדורי הסרק שלי והוא נפגע... הבנתי
שהייתה זו טעות כי הרי הוא בנאדם כמוני. הוא התיישב והרהר על
מר גורלו.
הייתה לנו שיחה דווקא די מעניינת, על שרים בממשלות ולמה הם לא
מועילים לאף אחד, וכמעט שהשתכנעתי, אבל ברגע האחרון הוא אמר
משהו די צפוי יחסית לאנשים כמהו, ממש לא מפליא, משהו שגרם לי
לאבד אמון בו, משהו שאם למשל, אני הייתי אומר,הנחשים היו
מתנפלים עליי וחונקים אותי עד מוות, משהו נועז, משהו מחשמל...
אבל אתם לא רוצים לשמוע.
ובכן... כזה הוא הדיקטטור כנראה, אוהב לרכוש אמון ולנפצו במשפט
אחד...
לאחר כמה שעות של דיבורים, כדור הסרק שירקתי עליו החל להשפיע
והוא נלעם קליל, בלי הרבה דרמות, בלי פרידות כואבות, בלי
זיכרון גדול, בלי נחשים מתנפלים, ככה, סתם.
אני מצידי המשכתי לבהות בנחשים, אצים ושוחים, מתחרים אחד בשני,
בתוך נהר שיום אחד ייצאו ממנו. |