את ההשראה לסיפור הזה קיבלתי מגדול המספרים, דיימון ראניון.
הביצוע הלקוי הוא שלי.
תהנו, ולנטיין.

הגרוזיני ירד ראשון מהלנד-רובר. מנקה את החליפה שלו מאבק, מעיף
מבט מזלזל באוסף החושות והאוהלים ואומר משהו כמו, בערווה של
סבתא שלי יש חורים יותר מעניינים מזה.
מוצק וקשוח, הגרוזיני שולט ביד ברזל בטריאדת פשע שגורמת
ליאקוזה היפנית להראות כאוסף של רכרוכים.
הרוסי יורד שני, מהמושב הסמוך לנהג, על פניו גיחוך תמידי.
הרוסי קורא לעצמו איש עסקים. העסקים שלו כוללים סחר בנשים,
ייצור והברחת סמים, הימורים וכל סוג של נבלה הידועה למין
האנושי.
הקווקזי יורד אחרון, פניו אטומות. הוא המפחיד משלושתם. המשפחה
שלו גבתה דמי-חסות מהשיירה של אברהם אבינו, ומאז הם הידרדרו
לפשע אמיתי. הוא שואל את עורך הדין שלהם איפה התאומות שמוצצות,
ואני מתחילה להבין שטוב לא ייצא מזה.
כשמלחמת הכנופיות של שלושת הצדיקים האלה הפכה לסכנה אמיתית
לעסקים שלהם, הציע להם עורך-הדין, על פניו חיוך מזוייף כמו שטר
של שני שקל, לקיים ועידת- שלום של הפשע הרוסי בארץ. כיוון שהיה
לקוח ותיק שלנו, הוא הציע להם לשכור את שלווה-במדבר, ולהסתגר
כאן ללא נשק חם עד שיחלקו את טריטוריות הפשע במדינה בצורה
הוגנת וריווחית. למעשה הם היו צריכים להיות ארבעה, אבל שבועיים
קודם לועידה, באקט נדיר של שיתוף פעולה הם חיסלו את המתחרה
הרביעי שלהם, צעיר מבריק ושאפתן בשם ויקטור פונמירוב. הם ירו
בו בשעה ששיחק שחמט במועדון מעל המסעדה ההיא בנתניה.
פיטר ואני הקמנו את שלווה במדבר אחרי שחזרנו ב- 1999 משנתיים
בהודו. טיילנו במכתש רמון וחיפשנו מקום טוב להתמסטל, ואז הגענו
לנקיק המוצל הזה, עם בריכת המים הקרירה. פרשנו אוהל בדואי, כמה
יריעות בד , מערה קטנה שימשה כמשרד, והפראיירים החלו לזרום.
שלווה במדבר הפכה למרכז רוחניות מדברי- הם באו אלינו ושילמו
אלפי שקלים כדי להתפלש באבק המדבר ( בחינם בכל מקום אחר),
לראות זריחות ושקיעות מדבריות מרהיבות, לשתוק, ולהתחבר לעצמם,
יהא פירושו של משפט זה אשר יהא. פיטר , ששימש כגורו של שלווה
במדבר, העביר להם סדנאות ביוגה, בנשימה מודרכת, בשתיקה, ובשלל
תורות מזרחיות ומערביות מגוחכות. את הכל הוא המציא ואילתר
במקום, כולל את תזמורת הדרבוקות שליוותה כל ארוחה.
אני הייתי מנהלת התפעול, אחראית לגביית התשלומים ( "ודאי שאנו
מקבלים ויזה") , לאספקה שוטפת של חשיש משובח משבט אל-עזזמה
הסמוך , לארוחות המפורסמות ( סלט ירקות מדברי שהקשר היחידי שלו
עם המדבר היה העובדה שקניתי את הירקות במגה בבאר-שבע, פשטידות
בדואיות שאפתה לי הרומנייה ממצפה-רמון, וכמובן, תה הצמחים
המדברי שהכיל ויסוצקי, גראס, גרגירי דטורה וכל צמח שהתעופף
באותו יום סמוך לסיר). הייתי אחראית גם לצוות העובדים הנאמן אך
המטורלל, לתאומות הנרקוטיות , שהצליחו להפיק סמי הזיה מכל חי,
צומח ודומם מדברי ( הן התמסטלו במיוחד מגללי נאקה), נטשה,
הרוסייה הקודרת שהופיעה שבוע קודם מהמדבר, והוסמכה מייד להיות
מעסה הוליסטית, סעיד, פלשתינאי משכם שהפליא לנגן בכלי נשיפה
והיתה לו נטייה בולטת לאורחות היותר מבוגרות, והרועה, תמהוני
אילם שהוסיף נופך של הזייה למקום שבמילא היה הזוי לחלוטין.
והפראיירים זרמו, רכובים על רכבי השטח המגעילים שלהם. בכל
סתיו, כשהרוחות התקררו, פיטר חזר ללונדון לעקוב מקרוב אחרי עוד
עונה משמימה של טוטנהם, אני חזרתי לקיבוץ לנוח.
ועכשיו שלושת המאפיונרים האלה באים לועידת שלום במדבר. נטשה
הצילה את המצב. להפתעתי, היא הסירה מעליה את הלבוש השחור ואת
משקפי השמש הגדולות שהסתירו כל הזמן את פניה. היא היתה יפה
מאוד- יופי רוסי, בהיר, עצמות לחיים סלאביות גבוהות, שילוב של
פגיעות טראגית ויופי עדין, שילוב שגברים לא יכולים לעמוד
בפניו.
היא היפנטה את שלושתם- צמודים אליה, צוחקים מהבדיחות שלה,
נרגשים מתנועותיה ומעפעוף ריסיה. האווירה בשלווה במדבר תמיד
היתה ארוטית, והאורחים שלנו הזדיינו כשפנים. אני חושבת שהשילוב
של שקט, בגדים מינימליים וזמינות, הפכה את המין אצלנו לפשוט
ולא מסובך.
לא פעם, כשלפיטר התחשק, פשוט התכופפתי קדימה, הפשלתי את מכנסי
החאקי הקצרים ונתתי לו להכניס לי. ללא תסביכים התחיבויות
ובעיות. לרוסים זו היתה חויה חדשה. האופי שלהם נוטה תמיד
לטראגי, למסובך, מספיק לקרוא את החטא ועונשו או את האחים
קראמזוב בשביל להבין שזו אומה דפוקה לחלוטין, בלי להזכיר את
החסך המיני של 70 שנות הקומוניזם. נטשה שידרה פתיחות וזמינות,
ושלושת המאפיונרים יצאו מדעתם. הם שתו כמויות אדירות של וודקה
בדואית ( אל תשאלו אותי) , וחיזרו במרץ אחריה. והאישה הזאת
פרחה. מעולם לא ראיתי מישהיא נחשקת יותר, סקסית יותר, זה היה
ממש באוויר, בריח שנדף ממנה, בקול השקט והצרוד שלה.
השלושה שכחו לחלוטין את ועידת השלום שלהם, הם התמכרו לנטשה.
בבוקר הם לקחו שמיכה ויצאו לגבעה סמוכה, ומול זריחה מדהימה
נטשה לקחה את כולם למסע הקסם המסתורי אל תוך הקוס שלה. ערומים,
מצולקים ועם קעקועים משונים, השלושה היו כמעט יפים, נטשה היתה
אלילה. בתור מנומס ומסודר, בעדינות ובכוח, מלפנים, מאחור, בפה,
על השדיים הקטנים והיפים שלה, שניים ביחד, שלושה ביחד. זה היה
כה...יפה. צפינו מחובקים במחזה. אחר כך , כששכבו מותשים, נטשה
קמה, לחשה להם משהו והתחילה לרוץ צוחקת לכיוון המדבר. ושלושת
המאפיונרים אחריה. אני יוצאת לטיול היא צעקה אלינו, והשמש
התחילה לעלות. הסתכלנו בהם רודפים אחריה, במעגלים צוהלים,
כילדים המשחקים תופסת, עמוק יותר ויותר אל המדבר. היא נתנה להם
להתקרב אליה ואז התרחקה, צחוק הפעמונים שלה מהדהד בשקט
המדברי.
כיוון שכולנו התמלאנו תשוקה, פיטר לקח אותי למעיין הקרסטי
וזיין אותי בתשוקה שכבר חשבתי שלא אמצא יותר אצלו. התאומות
הנרקוטיות טיפסו על סעיד ועל הרועה, וכולנו שכחנו את עצמינו
שעות ארוכות.
רק אחרי הצהריים נזכרנו שנטשה ושלושת המפיונרים טרם חזרו. בכל
זאת, חום ספטמבר במדבר, והם יצאו בלי מים. בבוקר המחרת כבר
רצינו לצאת לחפש אותם עם הלנד-רובר, אבל אז הופיעה נטשה, שקטה
ומרוצה , נחתה עלינו מאחת הגבעות.
לא תראו אותם יותר, היא הודיעה לנו בצורה עיניינית. הרוסי נפל
ראשון, הוא היה חולה לב. סקס וריצה במדבר גמרו אותו די מהר.
הגרוזיני נפל לבור , צריך ממש להזהר כאן במדבר, הוא שבר את
הצוואר שלו. הקווקזי היה הכי קשוח, הוא גם כנראה הכי אהב אותי.
הוא החזיק מעמד עד הבוקר, ואז הצמא והחום גמרו אותו, אם תסעו
חמישה קילומטר צפונה תראו את העיטים עושים רונדלים מעל הגופה
שלו. הוא גם זיהה אותי לפני הסוף, אני אחותו של ולדימיר
פונמיירב שהם הרגו לפני שבועיים בנתניה, הבני-זונות.
ומאיפה את מכירה את המדבר? שאלתי אותה.
הייתי קצינת ניווטים כאן, בבה"ד 1 .
ומה אמרת להם שגרם להם לרוץ אחרייך בטירוף אל תוך המדבר?
אמרתי להם שמי שיצליח לתפוס אותי ראשון, אני אהיה הפילגש שלו.
אז זהו, תודה על האירוח ועל האפשרות לנקמה.
חכי רגע, אמר פיטר. סעיד יקפיץ אותך למצפה-רמון או לבאר-שבע.
רק חבל שלא אמרת לי מראש מה התוכניות שלך, הייתי גובה מהם את
התשלום מראש.