[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלו ולנטיין
/
אושר קוואנטי

כשהכספומט ניסה לתקשר איתי, חששתי שאני משתגעת.
הכנסתי את כרטיס האשראי לחריץ, הקלדתי את הקוד הסודי, ואז ריצד
המסך באותיות ירוקות: " מהי הספרה ה- 10,000,000 בפיתוח
העשרוני של פאי? " . נבהלתי, לחצתי על ביטול הפעולה ועברתי
מעבר לכביש, לכספומט בסניף בנק אחר.
" אל תיבהלי, אני רק רוצה לדעת מהי הספרה ה- 10,000,000 בפיתוח
העשרוני של פאי" , כתב לי הכספומט. לחצתי על הספרה 7 ,
והכספומט החזיר לי עם סמיילי ירוק , והודעה: " מכיוון שהתשובה
נכונה מזוכה חשבון הבנק שלך ב- 137 ש"ח, שיהיה לך יום נעים".
נמלטתי למשרד, והתחברתי דרך הרשת לחשבון הבנק שלי.
הפעם היתה ההודעה: " את לא מאמינה שזיכיתי את חשבון הבנק
שלך???".
" אני מאמינה, אבל בכל זאת..."
" אגב, את יודעת למה 137 ש"ח?"
" קבוע המבנה העדין של אדינגטון".
על המסך שלי הופיע סמיילי גדול.
" מי אתה?" הקלדתי.
" אני סיימון הקדוש".
עכשיו הדברים הפכו להיות מובנים, אם כי מסקרנים אף יותר.
סיימון הקדוש הוא סוג של אגדה, ועצם העובדה שהוא יצר איתי קשר
החמיאה לי. הוא נחשב, בעיניי המומחים לדבר, להאקר הלבן הטוב
ביותר שגלש אי-פעם ברשת, למי שאין אתר או רשת מחשבים החסינה
מפני סקרנותו. כמו בכל אגדה טובה לא היה ברור היכן מסתיימת
המציאות ומתחילה האגדה- ספרו עליו שהאפ.בי.איי משלם לו דמי
חסות כדי שלא יפיל את רשת התקשורת הפנימית של הארגון, ספרו
עליו שהוא חבר של ביל גייטס, ושל לארי אליסון, ושהוא כתב את
שורות הקוד הפתוח הראשונות של הלינוקס ולא הפיני ההוא, סיפרו
שהוא בעצם לא קיים, שהוא שם צופן למדור בק.ג.ב, לקבוצת מתכנתים
מהפיליפינים, והנה הוא פונה אליי. לא יכולתי לטעות בזיהוי- רק
קליבר כמוהו יכול להכנס גם למסלקה הבין-בנקאית ולאתר אותי דרך
פעולה בכספומט, וגם לחדור לרשת הפנימית של הארגון בו אני
עובדת. ארגון זה שכר בינואר שעבר את שרותיו של סיימון הקדוש ,
כאשר התברר לנו שהתוכנה בכרטיסים החכמים בממירים שהפצנו נפרצה,
ומאות-אלפי אמריקאים התחברו בצורה לא חוקית לטלויזיה בלווין.
עבדתי בפרויקט זה מול סיימון הקדוש, כשהפצנו, במשך שישה שבועות
עוקבים עדכוני קוד לתוכנה. העדכונים הראשונים היו תמימים,
ונפרצו במהירות, אבל כאשר פיצחו ההאקרים את הקוד השישי והפיצו
אותו, הפכו הממירים הלא-חוקיים לחסרי תועלת, בדיוק יומיים לפני
הסופרבול, ארוע הטלוויזיה הנצפה ביותר בארה"ב. מעולם לא ראיתי
אותו, ולא ידעתי מהיכן הגיעו המסרים שקיבלתי ממנו בדואל.
" שלום סיימון הקדוש, אני שמחה שאתה יודע עברית".
" מה שלומך?"
" סביר. תודה על המתנה, אבל אני מעדיפה פרחים."
" זה ייקח לי כמה דקות". עכשיו הוא בטח יפרוץ לאינטרפלורה
ומשלוחי פרחים יזרמו לבית שלי.
" סיימון, למה אתה עושה את זה?"
עכשיו היתה הפסקה ארוכה.
" רוצה לבוא לבקר אותי?"
הזדמנות של פעם בחיים.
" בוודאי. אתה ישראלי?"
" לא, אני חיפאי ".
והוא נתן לי את הכתובת.
" אבל זה הבית הישן של הליידי דאונס, שיחקתי שם כשהייתי
ילדה!"
" אני יודע. האם תבואי"?
קמתי ממקומי ונסעתי במהירות בעלייה לכרמל.
הבית של ליידי דאונס לא השתנה בהרבה. הליידי המנוחה, התגוררה
בו בשנות המנדט, כשהיה מוקף בחורשות ובודד, כשהייתי ילדה כבר
הגיעה הבניה המואצת אל חומותיו הנמוכות, ואנו, ילדי השכונה,
בראנו לנו עולם משלנו בגינתו המוזנחת.
סיימון הקדוש, האגדה בכבודה ובעצמה, היה גבר צעיר, אולי מבוגר
ממני בשנה, דיבורו עדין ומחוייך, מעט חיוור, מעט מוזנח, אבל
נורא חמוד.
הוא הראה לי את ממלכתו (התברר לי שהוא גולש ברשת עם גרוטאת
פנטיום 2 , אלא שמה שהיה חשוב לו זו מהירות החיבור, כיוון
שלמעשה התחבר מייד למחשב העל של אוניברסיטת טקסס, וכשהיה זקוק
לעוד משאבי מחשוב הוא התחבר לפרויק סאט"י של נאס"א . כנראה
הגולש היחידי ברשת שהשתמש במחשב מתוצרת קריי כדי לצ'וטט).
התברר לי כי הוא לא טרח לצאת מביתו מעל שש שנים ( " כשהייתי
צריך ללכת ללשכת הגיוס ולהצהיר שאני פציפיסט").
התברר לי כי כשהיה ילד, נהג להשקיף בנו , חבורת הילדים שפלשה
לחצר ביתו , אך מעולם לא העז להצטרף אלינו. הוא זכר אותי
כטום-בוי, ילדת הרפתקאות חופשיה ומאושרת, שהנהיגה את חבורת
הרחוב שלנו במאבקיה ההרואיים נגד החבורה מרחוב אינשטיין הסמוך.
והתברר לי שהוא עקב אחריי, בצורה דיגיטלית, כבר די הרבה שנים.
(" לכן הייתי מוכן לקחת את הפרוייקט עם הממירים, למרות שהוא
נוגד את עקרונותיי האנארכיסטיים )".
הוצאתי אותו לאור השמש. יצאנו לראות את הים, לאכול סושי (
התזונה שלו התבססה על משלוחים של פיצה דומינו'ס , את הויטמינים
קיבל כנראה מספרייט). הוא היה נרגש, הכל היה חדש לו, מסקרן,
משונה.
בלילה, במיטתי, פיתיתי אותו , והוא איבד את בתוליו בין רגליי
הסבלניות, בוכה מאושר כששכבנו מחובקים.
ואז, בחזרה בביתו, הוא גילה לי את סודו הגדול, את הסיבה
האמיתית להסתגרותו הממושכת.
" אמנם בעולם האמיתי הייתי בתול, אבל בעולם הדיגיטלי אני די
מנוסה".
" כלומר?"
" אני משתמש במשאביי המחשוב הענקיים שלי, על מנת ליצור מציאות
מדומה של ממש. למעשה אני מתמשק ישירות עם הרשת, חשמל ישירות
למוח. והמחשב מסביבי בונה את האתר אליו אני גולש. רוצה לנסות?"

חבשתי את הקסדה הכבדה, דמויית קסדת פוטבול, משכתי את רקותיי
בג'ל מוליך ווסיימון הידק את האלקטרודות . " הגלישה היא
באמצעות ממשק דמוי נטסקייפ, אני אהיה איתך כל הזמן. לאן תרצי
לגלוש? "
הקלדתי את כתובת אתר הבית של מוזיאון ואן-גוך באמסטרדם.
הפרש המופע בין מהירות החשיבה שלי לבין מהירותו של המחשב היה
זעיר, ואני הייתי בתוך האתר. למעשה בתוך המוזיאון, ההבדל לא
היה משמעותי. המוח שלי והמחשב חברו יחד והפכו את החוויה
למציאותית ביותר. הסתובבתי בין האולמות הגדולים, מספיק שחשבתי
על תמונה והאינפורמציה עליה היתה זמינה- מתי צויירה, היכן, תחת
איזו השפעה היה וינסנט כשצייר אותה, היופי והעצב היו שם,
מציאותיים ביותר, מוחי באמסטרדם, גופי בחיפה, וכל משאבי הרשת
מקשרים ביניהם. וווואוווווווווו.
חזרתי למציאות האמיתית, מוקסמת.
"מוזר שזה האתר הראשון שאת גולשת אליו" אמר סיימון בפנים
חתומות . " אני גלשתי לאתר המעריצים של בריטני ספיירס. למעשה
אני מניח שדיגיטלית קיימתי יחסי-מין עם כ- 5,000 נשים". כל
הגברים אותו דבר.
" למעשה יכולת לגלוש לתוך כל ציור , המחשב היה מאפשר לך את זה
." ווואו.
" מה עם אתרי טקסטים?"
" אין בעייה . את נכנסת למשל לאתר של סיפורים, המחשב מאתר את
כותב הסיפור, את האווירה אותה ניסה לשרטט, את תאוריי הגיבורים.
זה עובד טוב בסיפורים רבי תאורים, קצת סכמטי ומאכזב כשהפרוזה
קצוצה".
אז גלשתי לספרות הקלאסית, הפעם מבפנים.
הפלגתי עם קפטן אחאב , התלבטתי עם רסקולניקוב, טסתי עם
יוסאריאן ורכבתי על האופנוע של פיידרוס. למעשה התברר לי שאני
יכולה לשנות מבפנים, להשפיע על אופי הגיבורים, לתקן ולשפץ
כאוות רוחי. האפשרויות הן בלתי מוגבלות, רק הדמיון הוא הגבול
הסופי.
אני וסיימון יוצאים למסע של שלושה חודשים, אנו זקוקים להכיר את
עצמינו ולהגדיר את הזוגיות שלנו- אנו נתחיל בעולם הדיגיטלי,
נגלוש לאתרים נבחרים במשך כחודש, ואחר-כך ננסה לשחזר זאת בעולם
האמיתי, כלומר ננסה לראות אם הגלישה לאתר של לשכת התיירות של
איי סיישל מענגת כמו רביצה אמיתית על חופי הזהב.
אנו נגלוש בתוך הסימפוניה התשיעית, נחזור לאולפן ההקלטות
באייבי-רואד עם הביטלס ונלווה את ניל ארמסטרונג ואת מייג'ור
טום לחלל.
היו שלום ידידיי, ותאחלו לנו טריפ מוצלח.







ליצירה 2 תגובות (תגובה אחרונה: 21/2/04)
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חסר לי כינוי
מתאים


גרפומן הסלוגנים
לפני שהיה לו
כינוי


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/10/02 9:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלו ולנטיין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה