הנה אני עושה את זה שוב
מרכיב את הפאזל
מכל החלקים הלא נכונים
מנסה להרכיב משהו אחרון
להיאחז בו
ניצוץ של תקווה מזויפת
כדי להמשיך לנשום

בונה מגדל מקלפים
וכועס כשהם עפים ברוח
על עצמי
כי בניתי לי לב מזכוכית
וכואב לי כשהוא נסדק
עוד טיפה
ועוד קצת

אשליות נשברות בשניה
רגע של תובנה
שחוזרת ואומרת
"מה חשבת ? שיהיה אחרת ?"
ושוב, לוקח את כל החתיכות שלא מתאימות
ובונה סיפור אחר
עם סוף טוב יותר
להתעלם, ולנסות להמשיך לחיות

אני רוצה לבכות
כי כואב לי
כל כך
שאני לא יכול לזוז
אני לא יכול לקום מהמיטה
להתעורר בבוקר
וגם אין לי סיבה

אני חי בשקר
אבל אני כבר לא חי באמת
אני מזמן כבר
מת