יוצאת אני היום למלחמה הקשה
ללא נשק ללא אומץ
ברכיים רועדות מהמבט לפנים
ורוצה רק לחייך מבפנים
העצב שוב מושך ורוצה שילך
והפחד דופק בכל עצב שיש
ואני, שלא יודעת כלום
מסוגלת רק להרגיש
פעם עוד היה אור ותקווה מתוקה
פנטזיות חלומות שקיעות וזריחות
היום זה סתם אני , בלעדייך.
מפילה שוב את הראש
ולא רוצה עכשיו להרים
כי באופק שלי אתה לא רוצה להיות
וצריכה שוב להגיד וצריכה שוב לשכנע
שאתה אהובי לא בשבילי
נזכרת בך והלב נצבט
ורוצה לשנוא את כוח האהבה
התשובות מעורפלות מטופשות ומרחיקות
אותי מהאמת אותי מהרצון
להצליח לנצח במלחמה שלי
במלחמה של האמת במלחמה נגדך
תצא עכשיו החוצה תגלה שזרחה השמש
ותזכור מה אני הייתי בשבילך
איך בנינו ארבעה קירות חום וחיות
והרסנו הכל בשניות מכאיבות
כי עצלן אתה להשתנות ופחדתי לגלות
שאתה לא בשבילי ועם זה צריכה לחיות
ושאני לא בשבילך והיום לא שלך
דמות בודדה ללא טיפה כוחות
להילחם בחיים ולא לחזור להיות
הילדה שנאבדה בגלל עצלנותך
אז תחזור לישון את שינת הבריחות
בעוד אני שוב לא נרדמת ממחשבות מיותרות
תלך לך ובנה עולם בלעדיי
ותנסה עם זה להקל עלי
הכוח המשחק לעומת הבכי והאמת
שאני כבר התייאשתי מאת השקט לחפש
אותו איתך לא אמצא ולא רוצה לקבל
שמהיום אין אותך וצריך להיות אחר
אטעין את הנשק הפנימי שלי
ואנצח בקרב כי זאת אני |
