הבית
בקצה השדרה
יעמוד כאחיו, דומם.
גגו אדום, ארובתו אפורה
ופיסות תכלת מעט לקשט שמים.
פעמים תאיר לו השמש פנים
ופעמים מכפור ירעדו קירותיו
וגדר ירוקה, פסים פסים
תקיף את חצר
הבית.
לבית
כניסה מרופדת חצץ
להודיע על פני זר ומבקר.
ותריסים מוגפים יקבילו פנים
שחורים מאבק ומפיח.
פעמים יעמוד הוא זקוף כחייל
ופעמים כסב יתכופף לשוח
ודלת מעץ ופעמון בצידה
תבדיל בין החצר
לבית.
בבית
אפל וקריר וקודר
ודממה תהלך על קצות רגלים
ואף כי מלא בפזרי חפצים
יהיה ריק הבית.
פעמים קרני ירח כסופות לילותיו ילטפו
ופעמים מחבוא בו ימצאו כוכבים
ועץ תות כבד וגדל ענפים
יגע בחצר,
בבית.
ואהבתך תלויה על קיר
ואת אינך. |
