ארגון לא לומד, רק אנשים,
אבל אנשים, לפעמים מתקשים.
תרבות מתרבה של בכיר מתרברב,
מרובע מתערב, מהצד הוא אורב.
כמו אויב.

'זה לא דיאלוג זה מונולוג' הוא אמר,
ובעצם בכך את פי הוא סגר.
הוא המשיך ונאם על ציונות וכאלה,
ולא פציתי פה, כמו במוסקבה בכלא.
הוא מאלה.

'תרבות ארגונית זו סתם הגדה'
(אם רק יסתכל על עצמו הוא יידע).
רתחתי מזעם, על חוסר פרגון,
על חוסר פיתוח, וחוסר אמון.
זה הארגון.

אבל לא בקול, זה הכל לעצמי.
כי מקול שכזה את רוגעו רק יצמיא.
הוא מסיים כמנצח, מביס ומכעיס,
בדרגתו הוא לוקח, ועליך מתריס.
זה מתסיס.

זה חייב להאמר, בין כך ובין כך,
צריך להיות כך, כי כך זה מוכרח.
לא מסוגל להפסיד, רק רוצה להגיד,
את נפשי זה מרעיד- אך אולי בעתיד...
זה מטריד.

הוא אוהב להקשיב, אבל לעצמו בלבד.
הוא ייתן להשיב, אם אתה נחמד.
הוא נוטה להכאיב, כמו בלי משים.
על ליבי להעיב, בלי להגזים.
הוא רוצה להניב, להייטיב, להציב,
אבל הוא מגיב, מסיב ומדאיב.
הוא אוהב-וצורב.
חושב-ואורב.
סובב-וגונב.
נושב-ונוקב.
נותב-ודואב.
יוגב-וחורב.
נותב-וכואב.
כמו אויב.

(עכשיו אני סתם עצבני כי הוא ניצח).