'מה קורה אח'שלו?', שאלתי, אבל לא ממש היה אכפת לי, שאלתי ככה
סתם, מתוך הרגל.
'הכל טוב, חוץ ממני, ממך, וכן, גם ממנה'. אוי, איך אני שונא
כשהוא עונה לי ככה. היא אומרת שזה גורם לי לגזים.
'תגיד, אח'שלו.. איפה היא?', שאלתי אותו, והעניין הזה דווקא כן
עניין אותי. היה אכפת לי. אבל הוא רק ענה לי 'מה אכפת לך? בטח
זיינת אותה כל הלילה'. לא ידעתי בדיוק על מה הוא מדבר, אבל כל
הקטע הזה של 'היית איתה כל הלילה'' דווקא נראה לי נחמד נורא.
אז עניתי לו בעצבנות, 'אתה כל כך מקנא שזיינתי אותה כל הלילה
שאתה לא רוצה לענות לי?'. חמש שניות ועשר מאיות אחר כך, הרגשתי
את הברך שלו בתוך האף שלי. נפלתי, ואני משער שהתעלפתי.
תשע שעות, חמש דקות, עשר שניות וארבעים מאיות אחר כך התעוררתי
במיטה לבנה ויפה בבית חולים. מעליי, ראיתי אותה, וגם את
אח'שלו.
'אחי, אני נורא מצטער. באמת שלא התכוונתי', הוא אמר בטון
מפוייס, והפעם ידעתי שהוא באמת מתכוון באמת. אבל לא הצלחתי
להבין אותו. לפני כמה שעות הוא ניסה להרוג אותי, ועכשיו הוא
רוצה פיוס?
אבל הפסקתי לחשוב על זה. הפסקתי לחשוב בכלל לזמן מסויים. לא
היה לי כוח לזה.
רק שכנעתי את עצמי שהוא בטח שוב בג'ננה של סוף היום, אחרי שכמו
תמיד לא עשה כלום והשתעמם בבית. שלושה שבועות אחר כך הלכתי
למילואים, דווקא די שמחתי ללכת, זה נחמד לפגוש את כל החבר'ה.
יושבים במוצב, מזיינים 'ת שכל ועושים כאילו אנחנו שותים בירה.
ביומיים הראשונים היה אחלה, בדיוק כמו שחשבתי שיהיה. כל היום
עשיתי את עצמי שיכור, אבל יותר מכל, זיינתי את השכל, וכמוני גם
השאר. היום השלישי היה די מדכא, המ"מ הגיע אלינו ואמר שאנחנו
צריכים להיכנס לתוך ג'נין כדי להוציא משם איזה אחמד אבו אמא
ש'ך, מחבל מבוקש. שלוש דקות, ארבעים שניות ותשע מאיות השנייה
אחר כך קיבלתי כדור בפיקה של הרגל, מאיזה צלף שהשתכן בתוך בית,
תשעים מאיות אחר כך חטפתי כדור ביד, נפלתי, ואני משער
שהתעלפתי. 74 שעות, 26 דקות, 13 שניות ו-2 מאיות השנייה אחר
כך, התעוררתי במיטה לבנה יפה כזאת של בית חולים. מעליי ראיתי
אותה ואת אח'שלו.
אח'שלו אמר שהוא פגש איזה רופא שמכיר את הרופא שמטפל, ושהרופא
המכובד הזה אמר שאני אצלע קצת, אבל לא יותר מזה, ואני לא אוכל
להרים דברים כבדים עם יד ימין. שלושה שבועות (די, נשבר הזין
למדוד זמו מדוייק) אחר כך, אשר, הגנן של אח'שלו, קיבל אותי
לעבודה.
'דווקא עבודה נחמדה, אשר הוא בן אדם בסדר', היא אמרה לי. למעשה
די הסכמתי איתה, אשר באמת אחלה גבר, וגננות זה נשמע חביב. אבל
זה לא ממש עבד, הסתבר שגננות זה לא המקצוע שלי, ואשר הוא בן
זונה. לאח'שלו גזמתי בטעות את העץ לימונים העלוב הזה שהוא כל
כך אוהב, עם מסור חשמלי (זה לא אשמתי, לא ידעתי מה לעשות עם
המסור, אשר אמר 'פשוט תפעיל'). את השיח הרקוב שלו גזמתי בטעות
עם המכסחה, אבל זה עוד היה סביר. הקטע המצער ביותר בכל הקריירה
הגננית שלי, היה גזירת האוזן שלי ופצעים חמורים בשתי אצבעות,
כתוצאה משימוש במזמרה. נפלתי ואני משער שהתעלפתי.
אין לי מושג כמה זמן עבר, אבל פתאום התעוררתי במיטה לבנה יפה
כזאת של בית חולים. וכמו תמיד, היא ואח'שלו עמדו שם, וכמו
תמיד, אמרו שאין שום דבר נורא, מלבד זה שיכרתו לי את שתי
האצבעות. לאחר הפציעה המצערת אצל אשר, ישבתי מדוכא בבית, דופק
כל היום טקילות, לפעמים גם קצת בירה, והחלטתי לעשות משהו מועיל
(?) עם החיים. קמתי ולקחתי את מעט הכסף שנשאר לי אחרי שבעל
הדירה המסריח עשק אותי חודשים. קמתי והלכתי לשלום, הגנגסטר
השכונתי. קניתי משלום אקדח תשע מילימטר, כזה כמו אצל אל
פאצ'ינו, מבינים על מה אני מדבר?
הלכתי הביתה וחשבתי איפה אני אעשה את הדבר המועיל. לאחר שעות
של הרהורים בעניין, החלטתי שהסלון זה ה-מקום בשביל זה, כי זה
די מקובל שאני נתקע מספר ימים בשירותים ואח'שלו באמת לא יתרגש
מכל העסק. כמו כן, לא ממש התחשק לי שהגופה שלי תירקב במקום
מסריח כמו השירותים שלי. אז הסלון זה בהחלט המקום המוצלח
ביותר. איך שלא יהיה, כיוונתי את האקדח תשע מילימטר שנורא
התגאיתי בו לתוך הרקה שלי, כמעט לחצתי על ההדק, אבל אז היא
ואח'שלו נכנסו, היא שאלה אותי 'מה קורה לך?', אבל ידעתי שזה
כבר לא אכפת לה.