ג. ליאת / הולך רוח |
צעדיו, צעדי בטון וגרונו חנוק מעברו.
במסעו מחזיק צער בליבו,
ואין היודע ואין הסח, והדממה נותרה.
במעמקי עיניו גואה היגון.
והוא כבודד המחפש את הסיבה לכאבו.
ובפרץ דמעות והתיפחות נשמתו
מפנה מבטו אל הירח
ומבקש את עצתו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|