גשם שוטף את פני,
יורד מטה
במורד צווארי,
ומרטיב את צווארון החולצה.

גשם שוטף את פני,
וטיפות,
ודמעות,
חודרות לפי.
עושות שמות בחוש הטעם שלי,
בהכרתי,
בהוויתי,
בי.

ואני מתהלך על האדמה החריבה,
אשר ספגה את מעט המים שיכלה, ושלוליות בוץ מתהוות על פני./ה.
שלוליות טינופת מרוכזות
לנקז את כל הרעל, והאיבה, והטינה, וצרות-העין, והטמטום,
והרשעות, והגועל וסאת הנפש.
הטינופת נדבקת לכפות רגלי/ה היחפות-
(אידיוט,
יוצא החוצה לגשם עם חולצה, מכנס קצר, ויחף...)
-ומתבוסס אני בשלוליות הטינופת הללו
כמבקש להיטמע.
כמבקש להתבולל.
אך אפילו זה, אינו עולה בידי.
ואני קם.
משועשע קמעא ומאושש.
והטינופת סביב לי
וסביב לכפות רגלי החשופות.

נוקזתי.