הרהורים בחתונתה של בת עשרים ושבע, שעיניה ירוקות.

אני מסב לי, משועמם, אל שולחן ערוך,
שעליו, כמקובל, סלטים פליטי קופסה.
את השיק מסרתי לגובה בכניסה,
ולא נותר לי אלא לספור את הדקות, עד שאוכל
לחמוק לי בשקט, בלי עלבון רב מדי לבעלי השימחה.

מוזג לי כוס וודקה עם אשכוליות,
ומביט בך מרחוק, כלה
בשימלת אופ-וויט קצרה.
יפה עד כדי כאב. כמעט.

אני רואה על פניך הצעירים את האושר והחשש.
אני יודע: לא היתה תכלית להמשך החיפושים.

לא נעשים צעירים מיום ליום, אומרים.
והוא בחור טוב. ומסודר.
לכן יהיה טוב ובסדר לך.

מוזג לי עוד מהוודקה-עם-אשכוליות.

הוא לא חכם מי-יודע-מה,
גם לא משהו-משהו במיטה.
אבל אלה שניפחו לך את השכל בחוכמתם,
הלכו אחרי שהכניסו אותך למיטה.
ואלה שהיו זיקוקי די-נור במיטה,
הלכו אחרי ארוחת הבוקר.

אושר לא תמצאי,
בת עשרים ושבע ירוקת עין.

בקרוב תמצאי עצמך תוהה באפלה,
מי זה האיש שנוחר לידך במיטה.
מי זה ששותף עמך בחשבון הבנק,
בדירה, בידידים-כביכול, שעמם
תבלו את ערבי שבת, פעם כאן ופעם שם.

פעמיים בשבוע תשכבי על הגב,
בעוד האיש הזר הזה מתנשם בין ירכיך.
כשימאס לך, תזייפי כמה אנחות,
תנעצי אצבעות בשערו,
והוא יהיה מרוצה שאת מרוצה.

אחר כך תמצצי לו, או תתני לו לעלות עליך,
הכל כפי שתתרגלו לכם, וכשיגמור,
תחשבי שהוא מרוצה, וזה יהיה קצת נכון,
בעיקר מפני שפינטז על הפקידה מהבנק.

אבל גם לחששך אין יסוד,
בת עשרים ושבע ירוקת עין.

הוא יתקדם בעבודה, ותחליפו מכונית ודירה.
הילד יהיה שיגעון, והוא יהיה אבא טוב.
את תסדרי את הבית איך שאת רוצה,
ותמלאי את הסלון במזכרות שתביאו מחו"ל.


פעם או פעמיים תתאהבי,
בת עשרים ושבע ירוקת עין.

ותחשבי אולי לשבור הכל וללכת,
אבל בסוף "לא תוכלי לעשות את זה לילד"
וגם הוא, גם לו, לא מגיע  יחס כזה.
והעיקר, הנוחות ממכרת.

אני מרים את כוס הוודקה השלישית לחייך,
כלה בת עשרים ושבע, ירוקת עין.

לו יכול הייתי לפרוש לפנייך את השנים שתבואנה,
היית מאושרת הרבה פחות, וגם חוששת הרבה פחות.
אך לא יהיה בכך כל טעם. אלה השנים שלך,
והן תגענה אליך בקצב שלהן.

אני יכול רק למזוג כוס וודקה רביעית,
להתנצל בפני שכני לשולחן,
ולהתנודד שתוי ועצוב אל הדלת.

היי שלום, כלה יפה ירוקת עין,
לו יכול הייתי לשנות לך דבר מה,
הייתי נותן שנה או שנתיים מחיי,
אף כי איני מצליח כבר להיזכר,
כיצד ומדוע הגעתי לחתונתך.