את מפתח תקווה, זו הבעיה.כשאת מפתח תקווה אי אפשר לקשור לך
תארים דמוגרפיים. את לא מתל אביב- אוכלת שרצים או טעונת טיפוח
(תלוי מאיזה חלק). את לא מ"היפות של חיפה" עם הסקס אפיל
הצפוני. את אפילו לא יכולה לנכס לעצמך את הקסם האגררי של זכרון
יעקב למשל. את מפתח תקווה. תקועה בין רמת-גן למקום שאף אחד לא
זוכר ובדרך לת"א הנכספת (כך החלטת) את נתקעת בפקקים של
ז'בוטינסקי. את כותבת שירה וסיפורים קצרים ומזכירה לעצמך
שתעוקת פרברים היא אבן בניין חשובה של הקולנוע האמריקאי מאז
שנות השמונים (תמיד אהבת את מולי רינגוולד) ולמרות שפתח תקווה
היא לא פרבר יש בה הרגשה של "שכונת חיים". לא ממש שחור-לבן,
יותר אפור. קשה להיות יצירתי בתנאי בינוניות עירונית את חושבת.
התחנה המרכזית של פ"ת אינה ציורית מספיק, לא מעוררת בך את
הפיוטיות. את מחפשת את הקסם של ערים אחרות, הקסם שלא קיים בך
עצמך. את תמשיכי לחפש, למצוא פגמים. את לוקחת את האפור איתך. |