הם יושבים על הבאר, נוגעים-לא נוגעים.
הכמיהה לשפתיו מערפלת את מחשבתה, או שאולי זה האלכוהול.
מרסנת את עצמה שלא לעשות את זה היא מוציאה סיגריה,
שואפת לתוכה את הרעל, מקווה שאולי זה ירגיע אותה.
זה לא.
שיחות נבובות, מבטים לצדדים, עוד סיגריה, עוד לגימה מהמשקה
שלה.

הוא אוחז בעורפה מושך אותה אליו, היא מתחמקת, זה אסור.

עוד לגימה, עוד סיגריה.

והוא מתקרב... עינייה נעצמות, היא מפשקת את שפתיה מעט, מחכה
ללשונו שתפלח את דרכה פנימה, שיחדיר את לשונו לפיה.
לא יודעת איך לרסן את עצמה, היא אבודה בין מתיקות שפתיו.
השפתיים מוכרות - אך זרות.
גופה מסרב לציית לה, ידיה הופכות לרכיכות, כל גופה תלוי
בשפתיו.
לשונותיהם מתערבבות, מתעלמים מהסובבים אותם שלוטשים מבטים
למראהם.
מרפרפת עם ידיה על חזהו, אוחזת חלושות בידו.
מרגישה בטוחה כמו שתמיד הרגישה לצידו. מוגנת מהכל.
מרגישה תמימות, טוהר,
זכות.
יש לה אהבה אליו, אהבת אמת.
לא אהבת בשרים, לא תשוקה חייתית.
רק אהבה.

כל השאר מתנדף.
כי נשיקה זה הכל.
נשיקה טהורה, נשיקה מתוקה.
נשיקה תמימה.
נשיקה שמביעה יותר ממה שכל דבר אחר יכול.

או כך היא חשבה...

ומה האמת?

איש לא ידע,

אבל ההרגשה

מצביעה לאכזבה.