[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דוד נניק
/
יומן הצופה

אני הצופה
עוקב אחר מהלך
הימים המתנגנים בשתיקה
והזמן כרופא
במגע חם ורך
מרפא מחלה עתיקה.

ילדים שגודלים
לקבץ נדבות
ומתים כך על שפת מדרכה
כמו צמחים שנובלים
בין קירות של חורבות
עוד בטרם החלה פריחה.

כשהרעב מקנן
בין שפתיים צמאות
המבט לא פונה אל האור
והפה משנן
בין מעטה הדמעות
את הדרך לחור השחור.

וכשאין עוד תקווה
אין עוד שום משמעות
ההווה הוא כמו כלוב מסוגר
ואין שום חובה
לתקן את הטעות
כשאין הבדל בין היום למחר.

ביבשת שחורה
בדרכים לא סלולות
בין בקתות עשויות קש נרקב
מציאות ארורה
בלי ימים בלי לילות
בלי סיכוי לתקן את המצב.

ואני הצופה
המביט מרחוק
רק מגיע ומיד כבר הולך
והזמן כרופא
עם סירופ מתוק
את זכרוני הכואב ירכך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה שאני הכי
אוהבת בתוכנית
של מירב מיכאלי:

שהיא נגמרת ואז
יש החמישייה
הקאמרית.

זהו, גמרתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/10/02 9:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד נניק

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה