היא התישבה לידי באוטובוס ופלטה "כמה חם", הבטתי בעיניה
והתרגשתי, עיניה היו בדיוק מה שאני אוהב, עיניים תכולות
ומחייכות וטובות מבט, מיד חשתי בזרימת אדרנלין בגופי נשימתי
הפכה להיות מהירה ושיטחית, סימן מובהק לחשש. "חם זה עניין
לרגישים" עניתי ומיד הצטערתי על המשפט הסתום, היא חייכה אלי,
הביטה אף היא בעיני, חשתי כי היא מרוצה, הגנבתי מבט אל פניה
שהיו לבנות וחיוורות ובלחייה אודם קל אשר נראה מותאם התאמה
מוחלטת ליצירה אלוהית ונהדרת זו. "האם את מכאן?" שאלתי כדי
לשבור את השתיקה, "כן אני גרה לא רחוק מהספריה בעיר" ענתה
כשחיוך מטריף נוצר בפניה, "האם את לומדת?" המשכתי לשאול בהתמדה
והיא מחייכת עדיין משיבה בלחשוש "לא, אינני מרשה לעצמי לוקסוס
כזה", הזזתי את רגלי כאילו בלי משים כדי לחוש את מגעה והיא ממש
לא סירבה, רגלינו שיצרו מגע העבירו חום נעים ומרגיע חום שאולי
קיים בתינוק בין יומו אשר נצמד בפעם הראשוני אל שדי אימו
וניזון, חשתי  כי היום הופך להיות כנראה היום המאושר בחיי, סוף
סוף אמצא את שתמיד חשבתי קיים אבל נדיר, ולפתע ידעתי כי זו
הנערה שחיפשתי, לפתע רציתי להיות איתה לבד, ללכת לישון איתה
מחובק ,להתעורר איתה, להזדקן איתה, להיות נאמן לה (קשה אבל
אפשרי) בכל חיינו יחדיו, אושר אלהי החל למלא את מחשבותי,
דימינתי אותנו חיים יחד ליד ים כחול אשר גליו נישברים בעדינות
מרגיעה תוך השמעת צליל נעים ומרגיעה צליל שמהווה השלמה מוחלטת
לזוג אוהב אשר  מצא אהבה גדולה ואינו צריך עוד שום דבר. המשכתי
לשאול כדי לחזק את הקשר שמתהווה  "האם את חיה עם הוריך?" היא
חייכה בנועם והשיבה "לא, בודאי שלא, למה להיות מטרד להורים
אחרי גיל 20, לא מספיק הם סבלו מימני", חייכתי והשבתי כשחיוך
גדול יותר על פני "אף אני לא חיי עם הורי, הורים דואגים יותר
מידי, הם רוצים שתהיה מאושר אבל מהר כדי שהם יספיקו לראות את
אושריך, הורי רצו שאתחתן עוד כשהייתי בן 17"
ובמהירות כדי  ליצור שיתוף פעולה שאלתי "האם יש לך חבר?" היא
חייכה והשיבה "לא, ולך?" " בודאי שלא, גם אם הייתה הייתי בוחר
בך" היא צחקה, ופלטה "אין צורך בכך". נבהלתי חשבתי שנפגעה אבל
היא הרגיע ואמרה "אני שמחה שאין לך חברה ושגם לי אין חבר",
התחלתי לחוש הרבה יותר משוחרר וניסיתי לשמח את האוירה שהיתה
כבר טובה ושאלתי  "איך נערה יפה כמוך ללא חבר?" היא חייכה
בסיפוק ורק ענתה "החיים לא מאפשרים לי זאת" ואני בפליאה שואל
"הכיצד?" והיא עונה "בעיות כלכלה", ובאותו רגע רציתי לתמוך בה,
רציתי לאהוב אותה, רציתי להעביר את כל רכושי אליה, אבל ניזכרתי
באימרה "אהבה שלעצמה היא הגמול" או "ברגע שנתינה גוררת אהבה,
אין זאת אהבה"  לכן הנענתי בראשי בהבנה. היא הביטה בי במבט
פחות חם ושאלה "מה אתה עושה עכשיו?" אמרתי בחיוך כשהלב נפעם
"אין לי שום דבר מיוחד כרגע, במילים אחרות פנויי עבורך לעד"
היא הביטה בי בחיוך שנראה לפתע קר ופלטה "האם תרצה לבלות עימי"
לרגע נבהלתי אבל הכחשתי את שהבנתי ושאלתי "לבלות איפוא, האם את
רוצה לבלות בים? לשתות קפה?" היא צחקקה קלות והשיבה "אתה צריך
הסבר נוסף" לא הבנתי מתוך בחירה והבטתי במבט שואל , היא צחקה
בצחוק שלפתע נראה לי מכוער, "האם אתה לא מבין?", "מבין מה?"
שאלתי בחרדה, "אני נערה עובדת"
אמרה. "עובדת במה?" שאלתי בקול, היא סימנה לי לשקוט ואמרה לי
בקול חלוש "בביתי זה יעלה לך 200 שקל, בביתך 150 שקל, אתה לא
תצטער, ובכן מה אתה אומר?", "אבל" אמרתי בקול עצוב "את כל כך
יפה, למה? למה? את כל כך מקסימה, רגישה, נהדרת..." לא מצאתי מה
לומר לה, היא לפתע הביטה בי עם עיניה הכחולות שהפסיקו להיות
צוחקות, מבטה היה זועף משהו והיא רק פלטה "אתה ביזבזתה את
זמני, יה מגעיל " ואז דחפה בגסות את רגלי בכח ,ואני המום
מהפספוס רק משיב "יה בת זונה, לא יכולת לעצור אותי כשהייתי 100
ק"מ לפנייך?" ,אבל היא  התרוממה מן המושב ועברה למקום אחר.
בעודי יושב אני שומע את קולה שחזר להיות יפה ועדין  "כן, אני
גרה ליד הסיפריה", שמעתי קול גבר מרוגש שואל "את גרה עם
הוריך?.." ואז לא יכולתי לשמוע את השיחה התרוממתי ממושבי ומיד
בתחנה הבאה במהירות רבה ירדתי.