1.אמיר מגלה את אמריקה
אני פוסע בשולי השביל הצר, מוקף הדשא, המוביל אותי באיטיות
מחדרי האשפוז אל שערי בית החולים. לגופי סדין מושלך כטוגה,
מוכתם בדם כהה, ראשי מושפל ומתנודד בהתאם למקצב הרפוי והעקבי
שבו אני צועד. לרגליי החשופות נעלי עבודה שחורות, כתפיי
רועדות, וביד ימין אני אוחז בחוזקה בספר דק בכריכה עבה
ומצויירת.
כל כפתוריי לחוצים פנימה, כל המתגים מודלקים, ולפניי מתלווה
אלומת אור קורנת צהובה ומבעיתה, אני מחייך חיוך דק מדי שתי
שניות בדיוק רב, אין לי כוונות חבויות, אני ממלמל לעצמי לאט
מילים שבורות אך בצלילים רכים ומכניעים.
האם כבר נגליתי לעיניכם? קרוב לוודאי שהבחנתם בי ומייד לבשתם
ארשת הפתעה גמורה, שכן אינני מגולח. זוהי ההפתעה הגמורה, אינני
מגולח.
אוזניות בלתי נראות עוטפות אתכם, אתם צופים בי ומהנהנים בראשכם
במהירות המתאימה בדיוק מושלם לקצב התופים במוסיקה שלאוזניכם.
השמיים המעוננים מעליי מזדרזים לנוע ומאיצים כדי מאתיים מילין.
סבר פניי חמור עתה. אני עומד כעוס בצדו הימני של השביל ושומט
את הספר בעדינות מידי. השביל נפצע וצורח אבחה קצרה עורבנית,
שמקפיאה את דמי מחד אך מרתיחה את גלגלי עיניי מחד.
מספר נשים צעירות בחולצות כחולות בהירות עשויות צמר גס,
מופיעות בשער בית החולים ומושיטות אליי את ידיהן מעבר לגדר
החשמלית הירוקה.
לאט אך בבטחה ובידיעה גמורה שכך ייראו פני הדברים, אני מרים את
ידיי מול ריאותיי כשהן פונות פנימה, אני מסב את ראשי לכתפי
השמאלית בקידה עמוקה אך לא משמעותית, תוך שאני שולף את מעיי
החוצה בכוח הרצון בלבד. מעיי נראים כאסופת בד שזור חרוזים, אני
מחייך ומביט לרופאיי שעתה כבר עומדים לצדי ואוחזים בישבני
בחוזקה. כל אחד מהם מנסה לחפון את עכוזיי כמיטב יכולתו.
אני מביט אליהם בהנאה אדירה ומשגר תנועת רקדן מידיי ורגליי תוך
שאני הופך את פרצופי לראש חץ חד וכסוף. האם אתם רואים את כל
זה?  


2. אמיר מצטרף לחוג מקרמה.
גלילי נייר טואלט אחדים פזורים באי סדר על רצפת הלינוליאום
השחמטית. חלקם ניצבים זקופים אך מרביתם שכובים על צדם כשזנב
ארוך יוצא מישבניהם ומתנגד בעצמה עם לוח השחמט הרצפתי. האם אתם
מצליחים להעלות על דעתכם צבע שיתנגד היטב בסיטואציה מהסוג
האמור?
בכל הנוגע אליי, אני מבלה את הזמן בשכיבה פשוטת איברים באחת
מפינות החדר, כשרגליי נשענות בקיר הלבן המלוכלך.
על בטני שלושה גלילי נייר טואלט ניצבים בשורה מאונכת לראשי. פי
מוצף לחלוטין בפיסות רטובות ומפוררות של הנייר, ידיי אוחזות
בגליל דק כמעט גמור.
אני נותן לחימה המהירה לטפס על גופי מכל כיוון אפשרי. אין לי
ברירה אחרת.
מחוץ לחדרי נשענים שני נסיכים שחורים רכות על דלתי. הם מאזינים
לי בציפייה לאמירה המשמעותית הבאה שתצא ממני אל העולם ההוא,
שאינני מכיר. אמי בוכה בקומה התחתונה.


3. אמיר משתף פעולה עם רכבת.
ברכבת הבאה תמצאו אותי עומד על גג הקטר, מנופף לכם בשתי ידיים
מוכתמות, אני מתכוון לצווח את כל ההמנון הבריטי מהסוף להתחלה.
לבושי יהיה מורכב ממכנס שחור רחב ושלל עיטורים אימפרסיוניסטיים
יקשטו את גופי. האם אתם מתפעלים מהאסתטיות והריחניות המפארים
את כולי בשעה שהרכבת דוהרת במסילה בוהקת כסופה לעבר הפינה
הדרום מערבית של ארץ זחוחה זו?
אם הייתי יכול להחזיק ביד אחת את השיחון הרוסי שלי, ולנופף בו
תוך שאני מנגן בקתרוס בידי השנייה, הייתי חש טוב יותר. לא
הייתי מתבייש לחשוף בפניכם את צלקות מלמד הבקר בישבני.