לווייתנים לבנים הדורים עטויי מגבעות צילינדר מפארים את מסיבת
הסיום של החוג לקריאה שבו אני לוקח חלק. כל המחזה נראה כאילו
לקחוהו מאחת ממסיבות התה של הכובען המוטרף ללואיס קרול.
לא רק לווייתנים עטויי מגבעות מפארים את האירוע, גם אנשים
גבוהים וצרים חמושים באסלות שימוש מבריקות בצבעים שונים,
שהטריחו עצמם מדירותיהם  המגוחכות, מחזיקים בידם גביעים נפוחים
מזכוכית עתיקה, המשמשת כיס לא ראוי לתרכיז מיץ הענבים שמארחנו
דאג שנערים שמנמנים בחליפות זנבות ימזגו עבורנו מידי כמה דקות.
אינני יודע מדוע הטרחתי עצמי לבוא עד כאן. האם רק כדי לומר
לעצמי ולשכניו של מארחי, כי גם אני נמנה עם חברי החוג לקריאה
ארטיסטית מיסודו של אלקה מובשוביץ?
כרסי המימית משיקה לחליפתי הזולה בכל נקודה אפשרית, ועיגולי
זיעה בינוניים מעטרים את אזור חזי המצומק.
מבחר הטיפוסים הבאים לאירועים מן הסוג הזה אינו נופל ברמתו מכל
מחלקה פסיכיאטרית ממוצעת, ונראה לי שבעובדה זו טמונה משיכה לא
קטנה לסיבת הגעתי. ישנם התמהונים הגמורים הלבושים ערב רב של
בדים ערביים צבעוניים, מארגמן ארמני עד טורקיז תורכי. אלו
נוהגים לשתות מעט מאוד ולמלמל ממחזותיהם של פינטר ושואו, תוך
דילוג קליל בצעדי ריקוד קלטיים משובשים. מאלו אני נזהר משום
שאינם יכולים לחדש לי דבר ואף לא לשעשע אותי כהוא זה. ישנן
הנשים המבוגרות בשמלות הפאייטים וחלוקי הנחל שמעבירות בי צמרור
נאה ושנוהגות לאכול רק ממגשו של נער שמנמן אחד, וללהג כל אחת
בתורה או כולן יחד, על טיבו המשובח של ממרח הפעוטות
האינדיאניים בלחם השיער הפריך המוגש לנו אחרי הכול.
ישנם טיפוסים המוכנים לעשות הכול באירועים אלו, כדי להידמות
לכוכבי קולנוע או לכל הפחות למגישי תכניות אירוח. הם מסגלים
לעצמם גינוני ברכות לבביות כשל מנחי טקסים, מנופפים בידיהם
הקלושות לכל עבר, נוגסים בקצהו של מתאבן מן הזן השרצי, חנוטים
בקליפות טוקסידו דקות, כל זה כשעיני הכול מופנות לכל בריה
אפשרית לבד מהם.
בכל הקרנבל האפור הזה אני ושכמותי ממלאים תפקיד זוטר של משקיפי
צד או של מבקרי ספרות בעיתונות הצהובה. לא אכפת לי התפקיד
הזוטר, אך לפחות תושבח רמת האלכוהול למען נוכל אנו הסובלים
לנמנם בחיוך תוך שאנו תוהים האם זהו באמת לוויתן לבן הדור
העוטה מגבעת צילינדר שיושב על השטיח ובוכה בקולות חרישיים.