אז עברו כבר 24 ימים של החופש הגדול וכביכול הארוך והמדכא או
להפך הארוך והשמח של השנה. החופש שבו אפשר לעשות הכל, מתי
שרוצים ואיך שרוצים. החופש בו אפשר להתנתק מהעולם, או להתחבר
מחדש. אז עבר היום בדיוק שליש ממנו. וזה שנותרו רק עוד 48 יום
זה נראה כל כך מעט, וגם עוד שני שלישים שנשארו נראים כאילו מחר
יגמר החופש ובעצם לא הספקתי לעשות כלום. לא הספקתי לעשות כלום
חוץ מאשר לחשוב עליך.
כולם תמיד אומרים שברגע שלא רואים מישהו אז שוכחים. אומרים שאם
אתה באמת עוזב או עזבת, אז אני אשכח ממך וכבר בתחילת השנה
החיים ימשיכו והכל יהיה כרגיל ואני לא ארצה עוד לכתוב שירים,
לא לספור ימים ולא לדקלם משפטים. אבל זה עדיין לא עבר, זה לא
נראה קרוב אפילו למטרה, ליעד לקצה שבסוף זה אמור להגיע אליו.
כל לילה, כל ערב לפני שאני הולכת ממש לישון. שאני נשכבת על
המיטה ומתכסה עד למעלה למרות שמאוד חם בחוץ, אבל בבית קריר
למדי כי המזגן פועל בשיא עוצמתו, אני חושבת עליך. אני חושבת על
איפה אתה עכשיו, על למה לעזאזל אתה לא שומר קשר עם אף אחד מלבד
עצמך, ועל כל הפעמים בהם אנחנו היינו ממש מטומטמים. אני נזכרת,
מגלה, מנתחת ומחדש מתאהבת בך.
אני סופרת את הימים לא בגלל שאני רצה לדעת כמה זמן החופש כאן,
אני סופרת כי זה בדיוק אותם מספר ימים שאותך לא ראיתי. בעשרים
וארבע ימים האלו יכלנו לדבר, לצחוק, אבל גם כל השנה הזאת יכלנו
לעשות אותו הדבר. פספסתי לגמרי את ההזדמנות שלי, היא חלפה לה
ככה סתם מבלי שבאמת שמתי לב ועכשיו אני מבינה את זה. אבל לא
ממש יכולה להשלים עם זה שהכל- הכל- נשאר תלוי באוויר.
אני מנסה להבין אילו הייתי רואה אותך משהו היה משתנה בלב שלי.
אולי אפילו הייתי מבצעת את הדבר שביקשתי לעשות כבר מיליוני
פעמים אבל רק מעצמי. לנשק אותך, כך הייתי רוצה להיפרד באמת.
אתה אף פעם לא יכלת להגיב לשום דבר שאמרתי, או בעיקר לשום דבר
שכתבתי לסימני השאלה האלו מציפים אותי. 24 יום אני עדיין כאן,
משחזרת בחלומות את היום האחרון ללימודים מחדש.
אז נותרו להם עוד 48 יום של חופש. 48 יום בהם יש לי הזדמנות
להכיר אנשים חדשים, להתנתק, להתחבר וללכת ולצאת ולפעול
ולהשתנות למה אני רוצה להיות, אבל אני לא יכולה לעשות את זה.
זה כי יש לי מגירה בלב, מגירה גדולה ועליה חרוט עמוק השם שלך.
יש שם אפילו דף עם כל הכינויים שאני המצאתי וגם אחד שכולם
משתמשים בו -רק בשביל שיהיה בטוח שזה הילד הנכון. המגירה עדיין
לא סגורה, הכל נשפך ממנה ויש די הרבה דברים. ואפילו לא עוד 48
יגרמו לשכוח אותך ואפילו לא עוד 365 ימים ואני עדיין אפתח עמוק
בלב ואתה תהיה שם. אתה שחרוט בזיכרוני לא מאפשר לי להתקדם
בחיים כי אני אוהבת אותך. וזה יהיה החופש הארוך ביותר בשנה.