כלנית נקטפה,
עוד חיה הורעלה,
בני האדם לא מבינים,
לא מבינים מה הם גורמים לה.

והיא יושבת
קטנה ובודדה,
לצערה יודעת כה רבות
בעודה ילדה.

מסכנה לבדה,
לא מכירה את העולם הגדול,
אחרי הכל- מה היא תדע
על הים הכחול?

סערה משתוללת,
היא מנסה לברוח,
ומה עכשיו תעשה?
פגיעה היא כאפרוח.

אנשים לא יודעים עליה,
הם לא שמים לב,
הם לא יודעים עד כמה,
עד כמה שזה כואב.

ילדה קטנה
משחקת בשקט בחול,
אך מי יוכל
אותה מייסוריה לגאול?

גשם שוטף,
דמעות לה נוזלות,
רוחות נושבות ומשתוללות,
מסתכלת היא למעלה קלות.

מנסה היא לבקש
מאלוהים את עזרתו
כי כל מה שבן אנוש יוכל לעשות לה
יהיה בסופו של דבר- רק לטובתו.

ואלוהים שולח לה
קרן אור קטנה,
נוגעת היא בה בעדינות,
ללא הבנה.

הוא לוקח אותה למקומות
רחוקים ויפים,
חייה השתנו מאוד,
יודעת היא על המרחקים.

תחיה לה איפשהו,
עדיין לבדה,
והיא תהיה שמחה למרות
כל מה שהיא זוכרת מילדותה.