1. טיפוס

הלב פועם כדי לעלות,
הראש יוצר תבנית:
המאמץ - והסיפוק.
אך לא, שקשוק הנחל העליז
הופך את נקישות הלב לבריטון עמום
(היופי לא נצפה מראש ואף לא תכונתו).
הטיפוס נשלם, חזיון ההר נגלה,
ועתה רוחף הכול, הלב מצא שלווה לפעום בה
ובאינסטינקט עיוור שאף לשקט גדול עוד יותר.
טבעות הבריטון הפכו לבס גדול,
וחישוקיו שלחו ופתחו את מנעולי הברך.


2. נפילה

מדוע? זה אחר כך.
חבטות דשא עמומות וגזע חד
ננעץ בין הצלעות.
הלב פועם כדי לחיות.
תמו תרגילי שיווי משקל
עכשיו הכל אחד.
מוגלה תפרוץ מן הבשר
והחיים הרי מעל הכל.
- זחל בין השיחים והבוץ
והירפא,
יום יבוא ועוד נחזור
למדרונות ולהרים.


3. חזרה

האם חוקי הלב אכזריים?
הלב רעב למלאות ואין זה
משנה אם אהבה, שנאה או יופי,
וכשישבע ירצה רק שקט, היעדר,
אם לא, יודע הוא
שייכפה עליו עוד יום חדש.
- בעט בקסם החוקים הזה,
שרטט עולם חדש בכל שנייה,
אך מי הבטיח שמעבר להר
יש עוד מקום שבו יוכלו הלב והאתה
לשכון יחדיו.