לא ניתן לומר
משהו שהיה ניתן
לומר, אבל
אפילו עכשיו
מתדפק מישהו
בערפל.
איזו
שעה נוראה
אין בה שם או כתובת,
לא בקתה חמה
לא פח חלוד.
תמיד פחדתי מהרגע הזה,
ואין דרך בעולם
משום ש,
משום ש,
כך וכך.
אל תיקח אותי לשם.
אתה כבר שם.
כבר מה?
בדיוק.
הוא אינו חדל
הזה וכו',
הלב. הלב?
כן, ושוב משהו,
משהו קטן שנזרק,
הוא רק מוסיף,
אינו אומר דבר,
אין,
אין,
אין,
גם זו צורת קיום,
עניין של שעון פנימי
הולך ואוזל,
כמו הדלק -
ים -
ואת מי תשאל
(הוא מוסיף נדבך לשרשרת),
אין ים,
אין כי הוא לא רוצה,
יש נקודה קטנה מהבהבת,
לא, הוא לא יישאר
כמו קודם.