|
אבן ועוד אבן
ועוד אבן ועוד...
הרבה אבנים.
כאלה עם שמות
וכאלה-בלי.
כאלה מרובעות
וכאלה מחודדות.
אומרים שאבנים אינן בוכות,
אבנים שותקות,
אבנים מביעות את צערן
בשתיקה אילמת.
ואני דווקא שמעתי אותן זועקות.
זועקות עד לב שמיים.
זועקות את שמות הנספים
זועקות וקוראות לי...
לזכור ולא לשכוח.
(בעקבות הביקור
בטרבלינקה-אוגוסט 2002) |
|
|
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.
עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.
אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.
אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.