פעם אחת, לפני שנים, בארץ קטנה, בבית קטן, גר אדם.
האדם היה פקיד בנק, מהסוג הישר, לא מעל ולא חשב על כך אפילו.
סתם אדם, לא מאוד חכם אבל גם לא טיפש. מאז שהיה קטן רצה רק דבר
אחד - לעוף. להיות חופשי. אך הדברים התגלגלו כך שהפך להיות
בנקאי מן השורה. עוד אחד מאלה שיושבים מאחרי דלפק רחב, מתחת
למנורת ניאון מזמזמת, עשר שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. בתוך
מעגל קסמים. כמו הרבה אנשים אחרים.
הוא לא היה מרוצה מחייו, אבל חשב שזה בטח לעולם לא ישתנה, שזה
גורלו, ואלה החיים.
אבל יום אחד, בשעת לילה מאוחרת, כשהוא שכב במיטתו וניסה
להירדם, ציפור קטנה נעמדה על אדן חלונו. הוא התבונן בה קצת,
היא נראתה לו עצובה.
כשהאיש שאל אותה למה היא עצובה היא סיפרה שבאה ממשפחה של
דרורים. משפחה ליברלית. נתנו לה לעשות הכל, תמיד הייתה
חופשייה, טיילה בעולם, ראתה הרבה מקומות יפים, נחה בצלם של
הרבה עצים רעננים והתיידדה עם כל מיני ציפורים מעניינות. לא
היה עליה עול של פרנסה או כל אחריות שהיא, היא הייתה חופשייה
כמו ציפור- ולא. היא לא הייתה מרוצה מזה בכלל.
היא סיפרה לו שהיא זקוקה למסגרת, שיגרה, משהו שיחזיק אותה על
האדמה. היא רצתה את המסלול הקבוע מראש הזה שיש לבני האדם.
תיכון, צבא, אוניברסיטה, חתונה, קריירה, ילדים וכן הלאה. היא
רצתה מישהו שיגיד לה מה לעשות, היא רצתה חובות, משהו לעשות עם
עצמה.
"אז אולי נתחלף?" שאל האיש את הציפור. הוא סיפר לה על עבודתו
"זה לא קשה במיוחד, את תלמדי לעשות את השטויות האלה תוך כדי
עבודה"
"זה יהיה נהדר!" אמרה הציפור "במקרה אני מכירה מישהו שיכול
לעזור לנו"
האיש קם ממיטתו, הוא היה עירום. חשב לעצמו אם כדאי להתלבש
והחליט שלא צריך, מי כבר יראה אותו באמצע הלילה. כך האיש
והציפור הלכו והלכו עד שהגיעו לחורשה קטנה בסוף השכונה. האיש
ניסה להיזכר בפעם האחרונה שהיה שם ולא הצליח. הוא מעולם לא היה
שם. הוא ידע שהחורשה הזאת קיימת, אבל מעולם לא עלה בראשו
הרעיון לטייל שם, בין העצים. עכשיו כשהיה שם הרגיש כל כך טוב,
הוא הרגיש את ריח העצים בכל גופו, נהנה מכל שניה.
הציפור עצרה ליד אחד העצים וקראה "יו! גדעון! צא משם!"
פתאום דלת נפתחה מתוך החשיכה. פשוט דלת, כך סתם באמצע החורשה.
מהדלת יצא גמד כחול, בעל שיני שפן גדולות, משקפיים עגולות
וכובע גמדים טיפוסי. "שלום! מה רציתם?"
הציפור שאלה את הגמד "אולי אתה יכול להחליף בינינו? מאוד הייתי
רוצה לעבוד בבנק, והאיש היה מאוד רוצה להיות חופשי"  
"בשמחה!" חייך הגמד ואמר כמה מילים בשפה שלא הציפור ולא האיש
הבינו.
פתאום שניהם ראו אור גדול, נפלו על הרצפה ונרדמו.
כשהתעוררו היה כבר בוקר. הם הסתכלו אחד על השני וחייכו. כל אחד
ראה את השני בגוף הקודם שלו.
"תודה לך!" אמר האיש בגוף הציפור "תודה מקרב לב!"
"לא, תודה לך! עכשיו סוף- סוף אוכל לחיות חיים נורמליים כמו
שתמיד חלמתי!" אמרה הציפור בגוף של האיש. הם התחבקו בעדינות
ואמרו שלום בפעם האחרונה.

יש אנשים שרוצים להיות חופשיים.
יש צפרים שמעדיפות לעבוד בבנק.
הם רק צריכים למצוא אחד את השני, וכדאי למצוא גם גמד כחול,
אחרת זה סתם מתסכל.