ארכימדס, מגדולי המדענים בתולדות האנושות, כתב על העיגול,
הכדור, הפרבולה והספירלה. הוא המציא את משאבת הבורג להעלאת מים
וגילה את עקרון המנוף.  אולם, דומה שאף לא אחת מהמצאותיו
הדגולות עומדת ביחס ישר לגילוי המדעי האדיר שלו, גילוי שהתרחש
בעודו משחק במים המסוכנים שבאמבטיה.
אותה שעה הצטיירו במוחו ראשים וכתרים של מלכים שונים והוא ניסה
לחשב את נפחם ואת משקלם. משעלה הדבר בידו הקפיץ בחוזקה את המים
בתנועה החלטית והחל לרוץ ברחובות העיר כשהוא קורא: "מצאתי.
מצאתי."
באותו הרגע לא לכולם היה ברור את מי ארכימדס מצא, אבל מאות
שנים אחר כך יכלו המלומדים לקרוא על כך בין דפי ספריו המרובים,
אחרי הפרק שמדבר על היחס האמיתי בין קוטר המעגל להיקפו.

באותו היום ובאותה השעה ישב  אמפתמון בקצה השני של העיר,
במרפסת מרווחת, מרוצפת אריחים צבעוניים. שלושת ילדיו הקטנים
הלכו לבית הספר. אמפתמון ואשתו נפנו לשתות כוס תה. הוא הביט
בשמש הקסומה שהציפה את ביתם שעה שהאשה מזגה לכוס את החלב. ואז,
זה בא. היתה זו מעין מחשבה רגעית שצפה בענן של תובנה:

"את קוטפת אותי כמו פרח
מושיבה אותי על הכסא
מכינה לי כוס תה.
כל יפהפיות הנילוס מרקדות סביבי
והעולם נראה
כל כך יפה"

הענן המהורהר הזה התפוגג, נפרד משורותיו והתאייד באוויר הצח.
אמפתמון נשק לאשתו ויצא את ביתו  ליום עבודה נוסף.