עכשיו אני בגן, בבית הספר, בתיכון
זה לא לתמיד, אבל זה דבר ראשון.
ועכשיו בצבא, בעוד קורס, בשחרור,
לא לעולם אני אהיה כל כך עצור.

הקרבה של בינתיים, מאמץ אחד קצר
בהסתכלות ריטרואקטיבית הרי אדע שזה עזר.
אחרי זה כבר אהיה אני עצמי על-באמת
רק עוד רגע השקעה, ולחיי אני נוחת.

עבודה מזדמנת, בה נאלצתי לעסוק
פרוצדורה מסובכת, להשיג אישור כחוק
נסיעה אחת נגנבת, לסוד מתוק שלא אחשוף
על אהבה אחת חולפת, שמצאתי על החוף

פחות חיים עכשיו, מובן, כי בינתיים משקיעים
לא נורא, יהיה בסדר, עוד מעט כבר מגיעים
לא להסתכל למטה, בטח שלא לאחור
עוד מעט זה כבר ה-אנשהו, את זה אפשר כבר לעבור

רק מחשבת-אימים בודדת בראשי שוב מענה
מה אם פתאום, בלי כל תכנון, תקרה חלילה תאונה
אז כל ההשקעה שעשיתי... בחיי...
שיט!!