דווקא כשנדמה שהכל בסדר,
משהו מתחיל להשתבש.
דווקא כשנדמה שאין אחרת,
כשמחכים לטוב שיתממש.
ויודעים שזה יקרה,
בזמן הקרוב,
רק שהטוב יתממש,
הטוב..
אבל מי אני שאתנגד
למה שמעניק לי הגורל?
אם יורד המורל,
ואין עוד כח להתמודד עם האמת,
או עם מה שבאמת,
אבל באמת חשוב,
ולא משנה עד כמה עצוב,
אם פתאום עדיף להיות לבד,
ורגש ה"ביחד" אבד
ולא הכל בהישג יד,
ואלה שלא מבינים אותי,
סתם מנסים.
לא יודעים כנגד מה,
הכל רק מעשים.
אך אולי הם צודקים.
אולי החיים זה משהו אחר,
אולי הם מה שאתה בוחר.
שווה פחות.. שווה יותר..

אבל אומרים, שהכל יוצא לטוב,
במיוחד אם זה משהו לאהוב,
וגם אם הכל נהרס ואולי קצת חושבים,
שאין טעם לחיים,
ויודעים שהכל היה יכול להיות אחרת
אם רק היינו קצת משנים,
אבל מה כבר אפשר לשנות כדיי להסתדר?
כי בסופו של דבר מקבלים את הטוב ביותר,
השאלה היא מתי, בשביל מי,
ולמה זה נחוץ?
או שזה סתם תרוץ
להתחמק מהדברים שמהם לא צריך לרוץ..
אבל כבר מאוחר מדיי כי הנזק נעשה,
אבל מצד שני,
המתנה הקטנה
שבעצם שינתה לך את ההשקפה בשלמותה,
שפתאום מבינים, שאלה החיים,
החיים שלך,
ואתה בוחר את רצונך.
אז עברת הרבה, התחלת לחיות,
לאט לאט מתחילים להנות,
ולמרות שהיה קשה בהתחלה,
יום ארוך שמלווה בדמעה,
עם הזמן, אתה מתחיל להבין
שלא תמיד טוב בחיים,
אמנם היום, לא היה הכי מוצלח,
אבל מה שכן,
הוא הסתיים, ב..
"אני אוהב אותך..."
וכשזה בא מהלב, אתה יודע שאין צורך לברוח,
זהו, הגעת.
ומה עכשיו, לשכוח?
לא. זה ילווה אותך תמיד,
בעתיד.
אז אין צורך, אלא רק להגיב.
ומה שתגיד, זה יבוא מהלב,
אז אל תתאמץ.
רק תחפש עמוק בתוכך,
ותמצא את התשובה.
וזהו. נגמר המסלול.
היום הסתיים, ללא דמעה או כאב.
ואתה יודע למה,
אתה בעצמך אמרת.
וזה-
בא מהלב.