דוד אגס / בשמך, יקירה |
למרות שלעיתים איני מבין אותך,
אבל אני יודע שזוהי דרכך,
זוהי דרכך לאהבה.
אני בולע מרה וממשיך לחייך,
כי אני יודע שאת צריכה אותי,
ואני צריך אותך,
אחרי הכל.
ללכת בשביליך ובשבילך,
ארץ אהובה, זוהי מתנתי.
רזה כל כך, אך מלאת תוכן,
מלאת משמעות.
את גופי,
לעולם לא אוכל להעניק לך
את שהענקת לי.
לעולם אל לומר "לעולם".
ואני עוד מקווה שיום יבוא,
ואימרה זו תהפוך את פניה,
ואומר: "הענקתי את שהענקת לי".
תהיי ברוכה מדינתי!
אמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|