New Stage - Go To Main Page


מניח את ידי על בטנה הרכה
אושר בלי סוף לדקה קצרה
איזו הרגשה מופלאה לבטנה הרכה
אם רק ידעתי שככה זה לגעת בה
הייתי יורה בראשה
שם את גופתה על המיטה
וכל היום רק מניח את ידי על בטנה הרכה





נשיקה עדינה על מצחה
יורדת נשיקה לאפה
צונחת מטה לשפתיה
במהירות מחליקה אל שדיה
נופלת לבטנה העגלגלה, המתקתקה
ובאיטיות זוחלת על לשון לדגדגנה
ואז דיג דיג דוג,
דיג דיג דוג,
מר דיג דוג הלך לדוג
לשון חלקלקה, אמרה, נאנחה
נשיקה זריזה, לחשה, גמרה.





להזרק פתאום על מיטה
לחשוב פתאום על מיתה
להסתכל בשקט על תקרה
של אוהל, קעורה, תלויה, מעל הרצפה,
חול ואדמה.
להרדם פתאום במדים
עם רובה וכדורים
לישון פתאום תחת אש
במקום לישון לידך...





לא יודע מה את רוצה,
אומרת שנצא, אומרת אהבה,
ואחר כך את אומרת שהיא לא מתאימה,
ושוב את רוצה ולא רוצה,
כל כך מבלבלת -
לא יודע מה את רוצה !





לפעמים כשמשעמם לי סתם
אני עושה את עצמי עצוב בכוונה
אני נזכר בשירים עצובים
וחושב על אנשים שכבר לא בחיים,
ולפעמים גם עליך אני ככה חושב,
ומבטיח ששוב אני לא אתאהב.





עייפות מוחלטת, אדמה לוהטת,
שרירים מכווצים בלחץ חום ומשקל,
תחושה של יאוש חושפת גורל.
שמש בוערת, מאיידת אדם,
קיטור מתנשא, כמו החול, אל על.
מתעופף, מסתובב, בסופה החומה,
נכנס לעיניים, צורב דמעה בודדה
זולגת לאט במורד לחי מאובקת,
מטפטפת לשפה משתוקקת,
כמעט מגיעה, כמעט מרטיבה,
קרן של שמש מגיזה הדמעה.
תחושה של יאוש, אבדון ותפילה,
תחושה של גורל אבוד כדמעה.
רק רגע אחד נזכר לאחור,
בנקודה אבודה, בים של החול,
ובאחת אהובה בים של תקווה.
עייפות מוחלטת, אדמה לוהטת,
נשכב רק לרגע, לנצח לנוח, להרפות שרירים לחוצים,
להרפות מגורל של אדם.
ענן לבן מרחף מתרחב,
שמיים כחולים מתעופפים מסביב,
ציפורים אפורות וחומות, קצת אדומות,
מציצות ומצייצות, מתעופפות לכל עבר.
האוויר כל כך קל שורק באוזנים
השדות מוריקים, ירוקים וסגולים,
הכל נפלא ביום שבת בבוקר.





בנסיעה, בטיסה, בריחוף ממש מעל להכל,
נעלם באופק לפני שמספיק למצמץ,
במהירות האור לפחות מרגיש
במהירות הקול שומע את הכל.
עובר עיר גדולה ויער וחורשה,
בכביש המהיר, המהירות מופלאה,
מקסימה את ראשי, ואת כל נשמתי,
סוחפת את כל גופי לסוף דרכי,
בנסיעה, בטיסה, בריחוף של ממש,
אל הסוף המוחלט, בכביש המחריש.





לחיצה קלה על וו ברזל,
פטיש כבד קדימה נופל,
סוחף כדור זהב בדרכו
לגליל של מתכת מכניסו.
עקיצה קטנה אז בכדור
אותו תפוצץ ותעיף,
דרך גליל הוא יעבור
אל עבר ראשי העייף.





הו, כמה קסומים הימים
והלילות כה מופלאים,
אדמומיים, עמומים, הלילות הקרים,
באור כוכבים צהבהב נדלקים,
הוא וגם היא ביחד נוגעים,
ניצוצות של חשמל עפים אז אל על
מחשמלות את הלילות ומפילים כוכבים.
הו כמה אהבה האהבה,
רצתה כל כך כחולה וורודה,
יכלה רק לחלום בשנתה הרפויה,
את אותו האחד שנוטף למיטתה.
שפתיה אדומות מרצון, לנשיקות שלה
טעם של הגיון מתוק, לפחות
נוחתות ברכות על שפתו.
ממשיך לנטוף ולנזול,
על מיטתה מרגיש את הכל,
הו כמה רוצה הוא אותה,
את כל כולה, את גופה,
את ראשה, מחשבתה.
עטופה היא קטיפה, ומשי רקומה,
רגליה ארוכות, חושניות,
משתוקקות למגע,
מניעה שיערה הזורח באור
הכוכבים הנופלים מחשמל המגע
שלו ושלה.
הו כמה קסומים הימים בלילות המופלאים.





יריתי בה שלושה כדורים,
אחד מאחור ושניים מלפנים,
הכדורים שפגעו בה התפוצצו מיד,
דם ניתז מגופה על הקיר,
היא בעצמה נפלה לרצפה,
עכשיו היא יודעת מה זאת אהבה !




באמצע היום אכלתי תפוז
סתם ככה, בלי סיבה.
ידעתי שהרי זה בזבוז
וזרקתי את הקליפה לרצפה.
קליפות של תפוז, הרי זה ידוע
הן חלק אורגני ולא מזהם.
אז בלי לחשוש,
נשכבתי לידם
סתם ככה, כדי לנמנם.





היי סבתא ביי סבתא
רגע פה ורגע לא
כל כך מהר
כל כך לאט
כל כך הרבה
כל כך מעט
היי סבתא ביי סבתא
רגע קיים ורגע לא
רגע אחד נשאר בשבילו





ברגע אחד, בלי מחשבה
הגיעה סופה ואת הקלפים טרפה.
לא שמתי לב, וגם את לא,
ובסוף הסופה כל אחד נשאר לבדו.






היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/9/02 7:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי ב. ערן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה