|
"את לא יכולה סתם לעזוב!!!"
"כן? אז תראי אותי עושה את זה!!!" מבט בעיניים, כעס.
"שרית!"
""רותי!" מבט לגלגני
"די! אל תעזבי!"
"די רותי... את לא מבינה? נמאס לי! הגיע לי עד פה!!!" יד מורה
על המצח
"אבל שרית! את החברה הכי טובה שלי! אל תעשי לי את זה!" דמעה
נוצצת בפינת העין
"רותי... אני לא יכולה להישאר כאן רק בגלל שאת רוצה! אל תהיי
מפונקת! הרי נישאר בקשר! ואת יודעת את זה!!!" מוציאה מזוודה
ומתחילה לארוז
"מפונקת??? ובכלל... איזה קשר זה יהיה בדיוק? מכתב פעם בחודש?
לאט לאט פעם בשנה ואז פעם בעשור?? אנ'לא רוצה! אני רוצה אותך
כאן! לידי! אני אוהבת אותך!"
"אני אוהבת אותך גם, רותי!" יד על הלחי של רותי "אבל אני
חייבת לעזוב!"
"למה?"
"אני לא נשארת כאן יותר, רותי! סחטו ממני את כל המיץ האפשרי!"
"בבקשה שרית! בבקשה!" מחזיקה את חולצתה של שרית בכוח "אל
תשאירי אותי פה לבד! תני להם לסחוט גם כמה גרעינים! או.. או
לא'דעת מה! רק אל תשאירי אותי פה לבד! אני אסבול שרית! אני
אברח! אני אצרח! אני אמות!"
"את לא! את לא! את לא! את לא! אל תעשי מעצמך מסכנה רותי! זהו
מקום טוב! רק... לא בשבילי..." חיוך
גם רותי צוחקת
"לאן את הולכת?"
"אולי אחזור לרוסיה... אולי אחזור לקנדה... או שאלך
לאוסטרליה!"
"אבל לשם תכננו ללכת ביחד!!! שרית!"
"אני מצטערת אבל... קבעתי עם טום אתמול שאסע איתו לסיני כשהוא
יסיים כאן..."
"אבל... את הבטחת לי שתיסעי איתי כשנסיים! שתינו לבד
לאוסטרליה! לפגוש את הבהמה הגברית... את ה..."
"קנגורו... כן אני יודעת! ואני מצטערת! אבל אאלץ לבטל!"
"למה לבטל לי? למה שלא תבטלי לו? ולמה לבטל? למה לא לדחות?"
בכעס ואפילו קנאיות
"רותי... את יודעת מהסיפור שלי עם טום! ולא יהיה לי כסף לשני
טיולים!"
"מתישהו יהיה לך!" מחמירה פנים
"מתישהו? ואם אני וטום נתחתן?"
"אז למה שלא תדחי איתו?!?!?"
"כי אני אוהבת אותו!!!"
"אבל הוא לא אוהב אותך! תשלימי עם זה שרית!"
"הוא כן... הוא רק מפחד להראות לי את זה... מה שמזכיר לי... את
זוכרת את ההצגה שהתכוונו ללכת אליה שבוע הבא?"
"איזו? 'תרנגולים לעד'? הקומדיה הזו? מה איתה?"
"אאלץ לבטל... אני וליטל נוסעות העירה לקנות לי חולצה!"
"מה? אבל... חשבתי שלא תהיי כאן כבר!"
"אני אהיה.... רק לא פה! אני אהיה כאן עד שתסיימו... אחכה
לטום..." זוהר בעיניים
"מה את מוצאת בו? ולמה שתחכי לו ולא לי???" מוציאה תמונה של
טום מתוך המזוודה
"אל תהיה קנאית!!!" חוטפת את התמונה וזורקת למזוודה
"אוף... טוב אבל אל תשכחי שבשבוע הבא יש את מסיבת החוף
ההיא..."
"התכוונתי לדבר על זה איתך, רותי..." מבט מתרפס
"מה עכשיו?" מוציאה אויר
"טום לוקח אותי עם לילי וניר לסרט..."
"אולי אני אצטרף?" אור בעיניים
"זה לזוגות..."
"אבל את והוא לא זוג!"
"נו הבנת אותי..."
"אה..." אור נכבה
"טוב... לפחות את באה איתי היום לגיל..."
"כן... רציתי לדבר איתך על זה..."
... |
|
"כפיים חבר'ה,
איפה אתם? לא
רואים אותכם!"
אולמי ורסאי,
הקופסא השחורה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.