לרוץ, להמשיך הלאה, גם אם קשה, גם אם אי אפשר, גם אם כבר
אמרתי, החלטתי, שלא יכול יותר, גם אם חייב להפסיק. מוכרח
להמשיך קדימה. לא דווקא קדימה, אפשר גם לאחור, לצדדים, אולי גם
קדימה, קדימה  הרבה יותר כדאי. אפשר גם אחורה, אפשר. העיקר
הלאה, להמשיך בריצה. אפשר לעצור ? אפשר, אבל אסור. אפשר לנוח ?
לעולם לא, מוכרח להמשיך. בריצה מטורפת, חסרת מעצורים, חסרת
הגיון, אולי רק קצת מניעים. החלטתי שזהו, אמרתי שמספיק, ועדיין
ממשיך לרוץ, ממשיך קדימה, לא לאחור. כמעט הפסקתי באמצע, או
יותר נכון, אחרי ההתחלה, אבל אמרו תמשיך, אתה חייב לרוץ, תעבור
חצי, אחר כך תחליט. עובר חצי, וחצי נוסף, ועוד שני חצאים
שעברתי, ועדיין ממשיך, ממשיך קדימה, לא לאחור. ממשיך בריצה בלי
מניע מובן. אמרתי שדי, שלא יכול יותר, שאין סיבה להמשיך. אמרו
תרוץ, תמיד זה כדאי. אחרי עוד חצאים, ורבעים ושלמים, יש מניע,
כוח ההתמדה, מניע הרבה, עד הסוף, והסוף שאחריו, מספיק כבר עד
הרבה, הרבה סופי מסלולים שנגמרו, והתחילו שוב חדשים, תמיד
ממשיך, בריצה מטורפת, קדימה ממשיך, לא לאחור. עד שיגידו תפסיק,
אין עוד הלאה, להמשיך קדימה. אין גם עוד אחורה או לצדדים, אין
להמשיך בריצה מטורפת חסרת מעצורים. יש מעצורים, יגידו. כוח
ההפסקה אז יפסיק. כוח המיתה אז ימית. כמו להמשיך הלאה, למטה,
למעלה. כמו להמשיך בריצה מטורפת, למות בסוף כל הסופים. למות
בסוף, בריצה קדימה למות, אמרו תמות בסוף בריצה. גם אם קשה, גם
אם אי אפשר, גם אם אגיד, אחליט, שלא למות בריצה בסוף, שלהמשיך
הלאה קדימה. חייב למות, תמיד בסוף. לפעמים בהתחלה, או באמצע,
או אחרי כמה חצאים וסופים, חייב למות, להפסיק. בסוף מוכרח
למות. בריצה קדימה למות בסוף בריצה.