ללירן
והוא קנה לי בועות של סבון. אני אמרתי שזה ייעשה אותי שמחה..
כנראה שהוא באמת רוצה שאני אהיה שמחה.
כשאני רחוק רחוק בעיר לא מוכרת, אני פתאום מבינה עד כמה אתה
חשוב. משתדלת להגיד לך את זה כמה שיותר כי זה מגיע לך. אתה
שותק, לפעמים גם מחייך, לפעמים גם מחזיר לי אהבה.
בועות משקפות הרבה. קצת קשה לי להסביר את זה..
יש בי קצת מכל דבר
והרבה הרבה מכלום
ואיפשהו מאחור שכחתי את עצמי..
אני נושפת ורואה אותן עפות לשמיים.. בועות שקופות, לפעמים עם
קצת צבע. לפעמים אני עושה אחת גדולה גדולה, לפעמים קטנות.
לפעמים הן מתפוצצות לי בפרצוף.
עכשיו אני חושבת עליו, על איך שהוא מציל אותי תמיד בלי לדעת
אפילו. על איך שבלעדיו אני לא הייתי פה ועל כמה שאני יעשה הכל
בשבילו..
יש לו חיוך כזה שאי אפשר לתאר
וכשהוא מחבק כל העולם עוצר לרגע
ויש לו דמעות שקופאות לפעמים
והוא יודע מה זה להרגיש באמת
ויש בו קצת שמחה וקצת עצב וגם קצת שתיקות
ואולי הוא שכח בכלל מי אני..?
והוא קנה לי בועות של סבון, וחייך, וליטף ושתק.
בועות כאלה שלפעמים
עפות לשמיים שלהן
ולפעמים סתם,
מתפוצצות לי בפרצוף.
אני אוהבת אותך. |