אינספור מראות
מנסה לחשוב מי אני
ולמה הפכתי
קשה לכתוב את זה על מסך
קשה להסתכל במראה

מי אני?
האם אני עדיין עצמי או שהפכתי להיות בובה-
חתיכת פלסטיק
העתק
שחושבת שהיא מיוחדת
יחידה במינה
ממש כמו כולם

מה אני?
השתניתי?
הפכתי להיות אחר?
או שהיום אני פשוט רואה את עצמי אחרת
ולמה לעזאזל איכפת לי
בכלל
שאולי הפסקתי להיות אני
והפכתי להיות
מישהו אחר

יש אנשים שמסתכלים על תרנגולות ופרות
ומזדעזעים
איך מייצרים אותם
כמו במפעל
דחוסות
כולם אותו דבר
כמו בובות בחנות
כולן מחייכות
וכולן מושלמות
וכולן חלולות
מבפנים
קשה להביט במראה

אני ידעתי שאני שוכב על סדן
ומכים בי
אבל חשבתי שהמכות לא פגעו
שאני עדיין עצמי
שאני עדיין חזק,אנוכי
אבל הם עיצבו אותי
בלי שראיתי
הכו בי בעודי חם
כמו שעשו להם
הם עצמם

ועכשיו אני נזרק למים הקרים
וכשאני נופל
ממש עכשיו
אני רואה השתקפותי במים, במסך
רואה אני את דמותי(אותי?)
,ואני חסר פנים, כמו כולם
העתק, בבועה
לפעמים,
קשה להביט במראה

מנסה לחשוב מי אני
ולמה הפכתי
קשה לכתוב את זה על מסך
קשה להסתכל במראה
קשה להרגיש כמו בובה

כי בסוף המתכת נשברת
כי בסוף הבובה נמסה
כי בסוף המראה מתנפצת
כי בסוף מפסיקים להזות
כי בסוף מפסיקים להיות

יום אחד אפסיק לחפש אמיתות
ואתחיל להאמין בשקרים
לא חייבים להיות כנים
נכונים
חזקים
ואמיצים
במיוחד
כששבורים

ויום אחד
אפסיק להרגיש
ולחשוב
אפסיק לנסות להבין
לאהוב
ולשנוא
אפסיק לחלום
לדמיין
אולי אז אבין
יותר טוב
מה זה אומר
להיות

האם אני מתוכנת להרגיש ככה?
("האש צורפת ומטהרת..." אמרה קלודיה. ואני אמרתי:"לא, האש רק
משמידה...")