גרתי שם, בצריף קטן בעיר העתיקה ליד הים, בשכונה הפחות טובה של
העיר. ובאותו לילה, כשמצאתי את עצמי מתפגר ממנת יתר, באותו
הלילה בדיוק, ירד הגשם הכי חזק וארוך שראיתי מזה הרבה שנים.
האמת - כל התהליך לא לקח הרבה זמן. אני חושב שעוד לא עברו
חודשיים מאז שאבא התחיל להתמסטל ולהרביץ לי ולאמא שלי,
וכשברחתי מהבית הוא בדיוק היה בהתמסטלות היומית שלו. וככה
יצאתי, בגשם, עם חמישה עשר שקלים בכיס. כשנכנסתי מתחת לגשר,
כדי לא להרטב, שמתי לב שיושב שם איש, מעשן, וסופר שקיות עם
אבקה לבנה. אני עדיין לא מצליח להבין מה הוא עשה שם בגשם.
בעבור החמישה עשר שקלים הוא נתן לי חצי שקית שככה קצת נרטבה
בגלל הגשם, ומחסה ללילה, וללילות שבאו אחריו.  כל יום הוא היה
יוצא בבוקר, וחוזר בערב עם לא מעט אוכל, שהיה מספיק לי עד לערב
הבא. ואנחנו היינו מסניפים ביחד עד הבוקר. עד שיום אחד הוא
פשוט לא חזר. ואני לא בטוח אם הייתי מסומם או מסטול מדי, או
שסתם לא היה לי אכפת, אבל לא יצאתי לחפש אותו. אחרי כמה ימים
יצאתי להשיג לי קצת אוכל. הייתי הולך, וגונב מסופרים וממכולות
קצת אוכל בסיסי, ומוכר אבקה בשביל לא מעט כסף ככה שיותר לא
הייתי צריך לגנוב. הייתי חוזר לצריף, מסניף, ישן, ויוצא שוב.
עד שכבר לא הייתי צריך לצאת, כי לא הרגשתי רעב באופן מיוחד,
ופשוט ימים שלמים הייתי מסניף. ומסניף. ומסניף. וישן. ופשוט
מצאתי את עצמי, שוכב בתוך הג'יפה של עצמי בצריף רעוע ודולף,
חושב איך הגעתי למצב הזה. חצי רגל בקבר. תוך כמה שעות, אני
אתפגר, וכנראה שלא ימצאו אותי לעולם. אני אשאר פה. ילד מת
בצריף דולף. ליד הים בעיר העתיקה, בשכונה הפחות טובה של העיר.

אבא, למה היית צריך להתמסטל?