|
ולפעמים לרגע אחד
משום מקום זה מגיע,
את מציעה לי חיים.
ובשניה הבאה את לוקחת אותם
ולא שמה לב,
או אולי כן
כי אז מגיעה הסליחה (בדרך כלל)
במשך משפט אני מרגישה
חושבת שאולי יש לי סיכוי
לצאת מתוך עצמי יום אחד
ולגלות חיים.
אבל אני הרי אשאר כלואה לנצח
בתוך הכמעט המשמים
הדממה של הכלום שאולי יעלם
אבל בעצם זה ברור
שהצעת לי חיים
ולקחת
כששללת מעצמך.
|
|
|
יש לי חרקים
קטנים
שגרים בתוך
הגבות
בלילה כשאני
ישן
הם נכנסים
לעיניים שלי.
ומשתכשכים
בבריכות
שבאישונים.
לפעמים בבוקר,
כשאני פוקח
עיניים
בבת אחת, הם
נבהלים
ובורחים חזרה
לתוך
הגבות.
וזה עושה לי
נעים
במצח.
(יעקב פופק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.