מה אבד לי בתוך התהום? מה דליתי מאותה הבאר?
המים הזכים התעכרו בדם,וציפורניים שבורות מקשטות קירות צבועים
באדום.
וביקום כולו אין שומע,וגם ציפורים איין.
קולות רחש,קולות חזקים,זעקות מהלב וזעקות חסרות תקווה...
ושוב דממה..ניסור חוזר ואותה מנגינה שאומרת שיהיה בסדר,אך לא
יודעת להגיד מתי.
תיבת הנגינה מעלה אבק,הידית מסרבת להסתובב,ובכל זאת המנגינה
מתנגנת.
לבי הולם ובכל פעימה המוח קולט תו נוסף והכל מתחרז,מתמזג
ומתפזר.
עולם כמנהגו נוהג,הגם שאין ציפורים וביקום אין כל שומע
עיניים כלות,מצפות למראות שנשכחו ומראה אחת שניצבת מוחיכה,
לא מוחיכה,סדוקה באמצע משקפת חיים שנסדקו כמוה
רסיסי דמעות יבשות מרטיבות את הכר,מחזוריות שנראית אינסופית
ותקווה שנגוזה בסופו של כל חלום,ושבה כשהעיניים נעצמות והדמעות
מתחילות לזלוג..
רק שאלה אחת עומדת באוויר,מסרבת להרפות,מסרבת לחדול,מסרבת
לשקוט..
מתי? |
