אנחנו קמים ביום שבת בבוקר והולכים להוריד איזו ארוחת בוקר
בבית קפה בגורדון, עדיין מחוקים מאתמול. לילה ארוך בלי הרבה
שינה. עמית מזמין אומלט אני טוסט עם ריבה ונועה שמר אוכלת עוגת
שמר כמובן. אנחנו יושבים איזה שעה בבית קפה ומדברים. הא ודא.
סיגריות. עמית אומר לי שאני מעשנת יותר מדיי. מציק לי. נועה
שמר מפוררת את העוגה וחלקיקי שמרים ממלאים את הצלחת שלה. ראינו
את אברי גלעד. יופי. ואז נמאס לנו ונועה שמר מעלה רעיון שנלך
לטייל בשינקין. מה לעזאזל יש לעשות בשינקין. נסענו לשינקין.
התיישבנו בסוסעץ וגילינו שהשתיקה מעיקה עלינו אז עמית מציע
שנשחק אמת או חובה. הצרה היא שכולנו מחוקים מכדי לשאול שאלות
נוקבות או לעשות משימות מגניבות, והמשחק לא מתגלה כמוצלח מדיי.
מלצר מנסה להתבדח איתנו. פאתטי. עוד כמה סלבריטאים מקומיים
מגיחים ממול הרחוב. עמית מזמין חצי גינס (פאקינג שתים עשרה
בצהרים ביום שבת והוא יורד על ליטר גינס מהחבית) גם נועה שמר
הזמינה בירה ורק אני  שותה לי מיץ עגבניות נטול אלכוהול ומתה
כבר לצאת מההרגשה ההזויה הזו. רוצה קצת לישון. צריכה ללכת
לשירותים. השירותים פה ממש מגניבים. שירותים יפים זה חשוב בבתי
קפה כאלו, זה בהחלט מוסיף לשיק של המקום.
עמית ונועה שמר רוצים ללכת לנועה להוריד כמה ראשים. הלכתי איתם
אבל לא עישנתי. יש לי בחילה. הריח פתאום עושה לי רע. עמית:
"עינב, תחשבי על משהו שיוציא אותך מהבחילה-טונה, פירות ים".
דיי כבר, מציקן. עשן. הם מעירים אותי וכולנו יורדים למטה
ונכנסים לאוטו. הבית שלי. הגענו. אני יוצאת מהאוטו ועולה הביתה
לישון. עינב, תצאי מזה. תלכי לישון ותקומי כמו חדשה. קיבינימט,
מחר יש עבודה ועוד שבוע מתחיל. ביי, נדבר. ביי.