לדעתי זאת בושה שעל התמונה הזאת אני לא אוסיף חוות דעת אישית.
כשצילמתי את התמונה, היה חרוט לי משהו אחר בראש. משהו תמים, על סף הטיפשות.
מעין תמונה שאתה מסתכל עליה ופשוט בא לך לצחוק.
זה לא יצא.
כשאנשים ראו את התמונה הם התלהבו ממנה נורא. הם לא ראו את התאריך הקטן בצד,
החיתוך הלא מובן של הידיים, והרגליים העקומות.
כלומר, הם ראו - אבל הם חשבו שזה מוסיף.
אני, את התמונה הזאת - לא אוהבת בכלל.
היא משרה עליי אווירה של פחד. אני מסתכלת בתמונה ומחכה שמשהו יקרה.
אני חושבת שאם הייתי מוסיפה קצת צבע לתמונה, הכל היה נהיה הרבה יותר שלו, שקט,
שמח - ואולי אפילו הרעיון המקורי לתמונה היה מתממש, במקום משהו שמזכיר "כרזה
לשלום הילד" או משהו כזה ...